הרעיון עליו חשבתי: פיתוח אתר או מערכת באינטרנט, שמציעים שירות של הצטרפות לתוכניות בתשלום של מספר אתרים במקביל ובאופן מרוכז(או כפי שהן נקראות: תוכניות “פרימיום”)-ולפי דעתי להפעלתו של מודל כזה יכולות להיות מספר השלכות:
א. מספר גדול יותר של גולשים(וגם אלו שנמצאים במצוקה כלכלית) שיוכלו ליהנות משרות טוב יותר-וממגוון גדול יותר של אפשרויות ברשת.
ב. בדרך זו לעשות מעין סוג של “צדק דיגיטלי”-מתן אפשרויות רבות לאוכלוסיות מוחלשות ברשת שהשימוש באתרים ושירותים רבים כיום חסום בפניהם בגלל עלות כספית גבוהה מדי.
ג. בעלי האתרים עצמם יוכלו ליהנות ממספר גדול יותר של נרשמים לתוכניות הפרימיום(ועקב כך גם לגידול בהכנסות-וזאת מן הסיבה הפשוטה ששום בעל אתר או מערכת לא יצטרף להסדר כזה ללא כדאיות כלכלית מוכחת)-ובמסגרת מודל כלכלי כזה החברה או האתר שמפעילים את התוכנית “המרוכזת” יעבירו את התשלומים לבעלי האתרים עצמם שיהפכו כך בעצם לסוג של קבלני משנה.
ד. כמובן שיש למודל כזה גם חסרונות: תקשורת של משתמש הקצה עם מערכת האתר שעשויה להיות מסורבלת וקשה יותר, תירוץ שיינתן לבעלי האתרים עצמם לתת שירות טוב פחות בידיעה שיוכלו במצב זה להסיר מעצמם אחריות ולהפנות את משתמש הקצה אל החברה שמפעילה את כל התוכניות באופן מרוכז. במצב זה החברה שאחראית על הפעלת כל תוכניות הפרימיום באופן מרוכז עשויה להפנות את משתמש הקצה בחזרה אל החברה שאמורה לתת ישירות את השירות-שמצידה תפנה משתמשים שוב אל החברה שאחראית על הפעלת תוכניות הפרימיום באופן מרוכז-וחוזר חלילה.
אני תוהה באם קיים כיום ברשת האינטרנט אתר, או תוכנה שמציעים שירות כזה-ואם זה אכן כדאי או משתלם לשלושת הצדדים השותפים בעסקה: החברות שמפעילות את אותן תוכניות פרימיום של אתרים שונים באופן מרוכז, החברות שמספקות או מציעות את השירותים עצמם וכמובן גם את משתמשי הקצה שצורכים את השירות.
כמו כן עולה השאלה האם הפעלת מודל כזה יכולה להשפיע, לטובה או לרעה על תחום האבטחה ברשת-או שייתכן ובכל תחום של פעילות(כתיבת קוד, מערכות לבניית אתרים, הקלטות של סירטונים, דפדפנים, מעבדי תמלילים וכיו”ב) ההשפעות עשויות להיות שונות. וכמובן שעולה השאלה באם נערכו או לא נערכו על כך מחקרים(ואני מתנצל מראש על הבורות שלי-אסף בנימיני, מנסח השאלות. כותב שאלות אלו אינו כלכלן או מתכנת וייתכן והן יתבררו כמגוחכות או מטופשות).
2)באזורים שונים בהם גרים בני אדם ישנו מטרד של חרקים מסוגים שונים שמשבשים את אורחות החיים, כמו למשל נחילי ארבה שפוגעים בגידולים החקלאיים, אזורים בהם ישנם בתי עץ רבים שנפגעים מנחילים של טרמיטים וכיו”ב.
נשאלת השאלה באם הטכנולוגיה הצבאית הקיימת כיום מאפשרת ייצור של אמצעי לחימה בדמותם של חרקים זעירים ומלאכותיים שיפעלו בשליטה מרחוק(על אותו עקרון בו פועלים מלטי”ם) שיכולים לשאת חומר נפץ ולפעול באזורים בהם נמצאים החרקים האמיתיים מהם האזור סובל בימי שגרה. לדוגמה: באזורים שסובלים בעיתות שגרה מפלישות של טרמיטים לייצר את מקביליהם האלקטרוניים באופן שיהיה דומה באופן חיצוני למקביליהם האמיתיים ובכך להקשות על האויב בזיהוי-שכן כמובן שככל שאמצעי לחימה זעיר זה יהיה דומה לחרק האמיתי הוא לא יעורר חשד ויפתיע את האויב מכיוון לא צפוי.
שימוש נוסף של אמצעי כזה יכול להיות כמובן גם בתחום המודיעין: במקום לשגר מרגלים בשר ודם ולסכן את חייהם לבחור בשיגור אותם חרקים עם משדרים זעירים או מצלמות שיביאו לידיעות אודות הנעשה אצל האויב-וכמובן שעליהם לכלול מנגנון של השמדה עצמית במקרה והם נתפסים או מתגלים.
נשאלת כאן השאלה האם מערכות נשק כאלו אכן קיימות בצבאות שונים בעולם, ואם הטכנולוגיה שקיימת בימינו אכן מאפשרת לייצר אמצעי לחימה או מודיעין כאלו. או שייצורו של אמצעי לחימה כזה, גם אם הוא אפשרי מבחינה טכנולוגית ייצורו אינו מתבצע בפועל ממגוון סיבות אחרות: עלות כלכלית גבוהה מדי, סיבות גיאו-פוליטיות כאלו או אחרות ו/או אמנות בינלאומיות כאלו או אחרות בגללן נמנעים מהשקתו של מוצר כזה.
כמובן שתמיד קיים החשש שאם וכאשר אמצעי כזה יפותח, או שכבר מפותח כיום הוא יזלוג בדרכים כאלו או אחרות למשטרים בעייתיים, לארגוני פשיעה או לארגוני טרור.
והבהרה אחרונה: אסף בנימיני, כותב מסמך זה אינו מומחה לטכנולוגיה צבאית או לטכנולוגיה בכלל-ובמסמך זה אני משתף את מחשבותיי האישיות בלבד-ושום דבר מעבר לכך.
3)כפי שידוע לנו, הולכת ומתגברת בשנים האחרונות תופעה חברתית בזויה וחמורה כאחד: אלימות שננקטת כלפי צוותי רפואה שונים, בבתי החולים ובמרפאות שנמצאות בקהילה. ייתכן והפתרון לתופעה חברתית קשה זו יוכל לבוא מכיוון לא צפוי לחלוטין: המחשוב הלביש.
הכוונה היא לפיתוח של מעין זרוע רובוטית מתקפלת שכמוה יסופקו לאנשי צוות במרפאות שילבשו אותה מתחת לחלוק הרופא או האחות, ושאותם איש/ת צוות יוכלו להפעיל אותה ברגע האמת בה הם מותקפים. הרעיון הוא שאותה מעין זרוע רובוטית תוכל לרתק את המטופל המתפרע למקומו ותמנע ממנו לגרום לנזקים משמעותיים-וזאת עד להגעת כוחות האבטחה או המשטרה. על המערכת לכלול מנגנון נוסף של הרפיית האחיזה מן המטופל המתפרע ומסירתו לידי השוטרים. כמובן שמוצר כזה יהיה חייב למלא אחר כמה תנאים הכרחיים:
א)מנגנון ההפעלה-הן של שליפת הזרוע הרובוטית בעת ההתמודדות עם המטופל הבעייתי והן בשלב של שחרורו ממנה לאחר הגעת השוטרים יהיה חייב להיות פשוט מאוד להפעלה של לחיצת כפתור אחת בלבד על ידי אותו איש צוות רפואי.
ב)בעת תקיפה על המנגנון לפעול במהירות רבה של שבריר שנייה בלבד.
ג)בכדי למנוע ניצול לרעה של המערכת יש לקבוע בחוק מיהם הגורמים שרשאים להשתמש בה-והם ורק הם יקבלו גישה אליה מן המערכת הציבורית. במקביל יש לאסור את שיווקה באופן פרטי כסחורה עוברת לסוחר ולקבוע עונשי מאסר כבדים על כל מי שיפרו איסור זה.
ד)מערכת זו צריכה להיות קלת משקל ונוחה מאוד ללבישה עבור הצוותים הרפואיים, וגם צריכה להיות לה יכולת להיות מיוצרת במידות שונות כך שתוכל לשמש, לדוגמא אנשי צוות רפואי בעלי גובה או משקל שונה, נשים וגברים וכד’.
ה)כידוע, ישנם מקרים בהם איש צוות רפואי אחד נאלץ להתמודד עם יותר מאדם אחד שמתפרע בחדר מיון או במרפאה או מחלקה אחרת-ולכן חייבת להיות בכל מערכת כזו גם יכולת של שליפת מספר זרועות במקביל בכדי לנטרל מספר אנשים בו זמנית. כמובן שגם כאן מנגנון ההפעלה יהיה מוכרח להיות פשוט מאוד, וגם לפעול במהירות רבה של שבריר שנייה בלבד.
ו)ותנאי נוסף, הכרחי לא פחות: קביעת עונשים, ואפילו עד כדי שלילת רישיון לעיסוק במקצוע עבור אנשי צוות רפואי שיעשו במערכת זו שימוש לא מוצדק או לא מידתי.
למשל: במקרים בהם אין תקיפה או סכנה לצוות הרפואי ונאלצים להתמודד עם מטופל שכועס, ואפילו מרים את קולו וצועק-אולם לא מסכן אף אחד באופן ממשי. כמו כן גם כאשר מדובר במטופל “נודניק” שחוזר שוב ושוב על אותה אמירה או בקשה וזה מרגיז מאוד אנשי צוות מסוימים-הרי שגם במקרים כאלו יש להעניש בחומרה יתירה איש צוות רפואי שיעשה במערכת כזו שימוש מוגזם או לא מידתי-ויהיו אותם מטופלים מרגיזים או חצופים ככל שיהיו.
כמובן שנשאלת גם השאלה באם פתוח של מוצר כזה ולאחר מכן ייצורו ושיווקו בכמויות כל כך גדולות אכן אפשרי בטכנולוגיות שקיימות כיום.
4)כידוע, לעתים ישנם יזמים שעולה במוחם רעיון לסטארט-אפ, שירות חדשני וכיו”ב. כמובן שאחת השאלות הראשונות שעולות, מלבד המחשבות על הרעיון עצמו היא השאלה הבלתי נמנעת: האם הרעיון שזה עתה חשבתי עליו הוא דבר שכבר מישהו אחר חשב עליו קודם.
האתגר הוא פיתוח תוכנה או מערכת באינטרנט, בהם היזם יוכל למלא כמה שדות באשר למאפייניו של הרעיון החדשני בקווים כלליים. לאחר ההקלדה המערכת סורקת את מנועי החיפוש הגדולים ברשת האינטרנט(גוגל, יאהו, בינג ועוד)-ובסיום הסריקה תינתן להוגה הרעיון תשובה באם מדובר בדבר שכבר קיים או לא.
יש לציין כי כותב שורות אלו(אסף בנימיני) אינו מתכנת או איש מקצוע-ולכן אין בידיו מידע באם תוכנה או מערכת כזו כבר קיימים או לא.
5)כידוע, במדינת ישראל ישנם מדי פעם אירועים גדולים שגורמים לנזק בהיקפים נרחבים מאוד למספר רב מאוד של בעלי עסקים. הכוונה היא, למשל לאירועים של מערכה צבאית שבעת התרחשותה נורים טילים לעבר שטח המדינה וכתוצאה מכך בית העסק מושבת בעל כורחו וצובר הפסדים כספיים בהיקפים עצומים, מגיפות נרחבות בגללן העסק נאלץ להפחית את פעילותו לתקופה ממושכת ועוד.
כאשר בעלי עסקים אלו מבקשים כי מדינת ישראל תפצה אותם על כל הנזקים הללו הם נקלעים להליך בירוקרטי ארוך ומתיש במהלכו הם מתבקשים להציג מסמכים וניירת רבה.
האתגר הוא פיתוח תוכנה או מערכת ממוחשבת, בה אותם בעלי עסקים יוכלו למלא במקומות המיועדים לכך נתונים שונים אודות פעילות העסק כגון: תזרים המזומנים של העסק בימי שגרה, היקף הנזק שנגרם וכיו”ב.
בדרך זו ניתן יהיה אולי לקצר ולייעל את התהליך הבירוקרטי.
כמובן שבפיתוח של מערכת כזו יש לקחת בחשבון מספר דברים:
א. העבודה לא תהיה כרוכה אך ורק באתגר הטכנולוגי. במקביל יהיה צורך בעבודה בתחום יחסי הציבור, המשפט והפוליטיקה לצורך קבלת שיתוף פעולה בהיקף נרחב של רשויות כמו משרד האוצר, רשות המסים וכיו”ב בלעדיו ביצועו של פרויקט כזה יהיה בלתי אפשרי.
ב. לאחר שהמערכת תהיה קיימת יהיה הצורך להטמיע אותה באתר של משרד האוצר לצורך הגברת יעילותה. השימוש בה יהיה חייב להיות מוצע באופן חופשי וללא תשלום.
ג. על המערכת לכלול גם בקורת מבוססת בינה מלאכותית לצורך איתור מתחזים שמנסים לנצל לרעה את המנגנון עוקף הבירוקרטיה שהיא מציעה.
ד. בכל שלבי העבודה יהיה צורך בקשר רציף עם רשויות המדינה כמו משרד האוצר ורשות המסים. כמו כן חיוני מאוד שיתוף של ארגוני המעסיקים על מנת שאלו יעירו את הערותיהם ויסבו את תשומת לב המפתחים באשר להליכים או נהלים בתחום שייתכן ולא הובנו כהלכה על-ידי מפתחי המערכת-או כאלו שהמתכנתים כלל לא היו מודעים לקיומם.
ה. על המערכת לכלול מנגנון שיאפשר עריכת שינויים כאלו או אחרים מעת לעת שייתכן ויהיה בהם הכרח נוכח מציאות משתנה. כמובן שהיכולת לערוך שינויים כאלו לא תוכל להיות פתוחה לציבור הרחב אלא אך ורק לגורמים מסוימים שיסוכמו על-ידי ארגוני המעסיקים במשק מצד אחד-ורשויות המדינה כמו משרד האוצר ורשות המסים מצד שני.
ו. ודבר נוסף אותו יש לקחת בחשבון: לחלק מסוים מבעלי העסקים, כמו בציבור בכלל אין אוריינות טכנולוגית מספקת בכדי לעשות שימוש במערכת כזו בעת הצורך באופן עצמאי. לפיכך על החברה שתפתח את המיזם תהיה מוטלת החובה לגייס משרות של מעין “מתווכים טכנולוגיים” מטעמה-וזאת בכדי לנסות ולמנוע מצב בו בעלי עסקים כאלו או אחרים לא יוכלו לקבל את הפיצויים המגיעים להם בגלל היעדר גישה למשאבים הדיגיטליים הדרושים כמו מחשב, טלפון סלולרי מתאים וכיו”ב. אפשרויות יצירת הקשר עם מתווכים טכנולוגיים אלו יהיו חייבות להיות גמישות מאוד: קשר טלפוני, קשר ברשת חברתית, קשר במייל-וזאת בהתאם להעדפותיהם של בעלי העסקים הפונים ו/ או אילוצים של המצב או המציאות בהם נתונים העסקים הללו.
ז. לאחר הטמעת המערכת באתר של משרד האוצר ברשת יש צורך ליצור מוקד שירות לקוחות בכל הנוגע למשתמשים שייתקלו בקשיים בכל הנוגע לשימוש בה.
ח. מאחר וכידוע לכל אסון או אירוע יכולים להיות מאפיינים ייחודיים שלא קיימים באסונות או אירועים אחרים ישנו הכרח במינוי פורום בו יהיו חברים נציגי רשויות המדינה והמעסיקים במשק, וזאת על-מנת לדון בעת הצורך על שינויים באופן פעולתו של אותו שירות לקוחות בהתאם למאפייניו הייחודיים של כל אירוע ואירוע ולמציאות המשתנה.
כותב דברים אלו(אסף בנימיני) אינו איש מקצוע, כלכלן, מתכנת מחשבים או בעל נסיון או ידע כלשהם בעולם העסקי-ודברים אלו נכתבים בתור הצעה או רעיונות שכותב דברים אלו חשב עליהם-ושום דבר מעבר לכך.
6)אתגר בתחום העיצוב:
כאשר מתרחשת מערכת צבאית, אוכלוסיות שאינן לוקחות חלק במערכה מחפשות מחסה לצורך הגנה על חייהן. אלא שכאשר מדובר בנכים המצב מסובך וקשה מאוד: נכים שמתקשים בניידות, עם כסא גלגלים או בלעדיו לעתים קרובות לא יכולים לרוץ למקלט או אפילו ללכת במהירות מספקת שתוכל לאפשר הגעה למקלט בזמן לצורך שמירה על החיים.
המשימה היא פיתוח של מעין מתקן בתוך דירת המגורים, שיהיה גמיש ופשוט מאוד להקמה בעת הצורך-ומצד שני חזק מספיק באופן שיוכל להגן על חיי הנכה מאבנים שנופלות מגג שמתמוטט או מרסיסים של פגזים או תחמושת כזו או אחרת. מערכת זו תהיה חייבת לכלול, במקביל להגנה ההכרחית על חיי הנכה גם אפשרות של קריאה לעזרה לאחר התמוטטות המבנה-שכן במידה והאדם הנכה לא נפגע ונשאר בחיים הוא לא יוכל לצאת מן ההריסות באופן עצמאי-מה שאדם בעל שתי רגליים בריאות ומתפקדות יכול בהחלט לעשות.
7)הקמת רשת חברתית, שתהיה מיועדת להעלאת ציטוטים מכל סוג וללא הגבלה מרחבי הרשת.
המשתמשים ברשת זו יחולקו לשני סוגים: אנשים שמעלים את הציטוטים, ואנשים שמגיבים עליהם.
כל משתמש/ת חדשים ברשת זו יצטרכו להגדיר עם פתיחת החשבון באם בכוונתם להעלות ציטוטים-או שבכוונתם להגיב לציטוטים שמשתמשים אחרים מעלים.
8)כידוע, מתקיימות תחרויות רבות ובמקומות שונים על תוכן איכותי, יפה ומרהיב בפלטפורמות שונות ברחבי הרשת.
אבל מה בנוגע לתחרויות שהולכות בכיוון ההפוך?
והכוונה: הקמת אתרי אינטרנט, רשתות חברתיות, או כל פלטפורמה אחרת באון ליין בה תיערך תחרות בין משתמשים שונים על העלאת תוכן, תמונות או קטעי וידיאו מכוערים, גרועים או מזעזעים. בכל תחרות כזו המשתמש יכול להעלות תוכן שייראה לו המזעזע, מכוער או גרוע ככל הניתן-והמשתמש שיעלה את התוכן הגרוע ביותר הוא שיזכה.
כמובן שתחרות כזו יכולה להתנהל לפי מודלים רבים: חוכמת ההמונים, צוות שופטים שיורכב ממקימי האתרים הללו וכיו”ב.
9)בתהליך יצירה של סרט קולנוע נכתב תסריט-ולאחר מכן ישנם שלבים רבים באיתור שחקנים, הפקה וכל הכרוך בכך.
אני תוהה אם אפשרית בטכנולוגיות שקיימות בימינו פיתוח של מערכת, אשר “תדע” בהסתמך על נתונים ראשוניים של תסריט ועלילה לפתח באמצעות בינה מלאכותית סרט קולנוע שלם באורח מלא. וכוונתי היא באותו עקרון לפיו קיימות כיום מערכות כמו jasper.ai ש”יודעות” לכתוב מאמרים לפי מילות מפתח.
