אל:
הנדון: פעולות תוספים.
א.ג.נ.
אני כותב בבלוג disability5.com שעוסק בנושא אנשים עם מוגבלויות. הבלוג נבנה במערכת של wordpress.org-ומאוחסן בשרתים של servers24.co.il
אני קישרתי את הבלוג עם חשבון google analytics אותו פתחתי, תוך שימוש בתוסף וורדפרס ייעודי לצורך כך.
כאשר התקנתי את התוסף(והכוונה היתה לקשר את הבלוג שלי לגוגל אנליטיקס בלבד-ולא לשום פעולה אחרת)-הותקנו בבלוג שלי באופן אוטומטי גם כמה תוספים אחרים:
aiseo score, wpforms, trustpulse וכן התוסף optinmonster
כיצד ניתן להשתמש בתוספים אלו לצורך קידום האתר במנועי החיפוש השונים? ובמידה ותוספים אלו לא משמשים לקידום האתר במנועי החיפוש באופן ישיר-אילו שימושים ניתן בכל זאת לעשות בהם?
בברכה,
אסף בנימיני.
נ.ב. 1)קישור לבלוג שלי: https://disability5.com
2)קישור להורדה של התוסף optinmonster מחנות התוספים של וורדפרס:
https://www.disability55.com/wp-admin/admin.php?page=optin-monster-settings
3)קישור להורדה של התוסף אותו התקנתי לצורך קישור הבלוג שלי עם מערכת גוגל אנליטיקס:
א. להלן ההודעה, ששלחתי למרצים באוניברסיטאות שונות בתחום של לימודי ערבית והאיסלאם:
אל:
הנדון: פנייתי.
א.ג.נ.
אני שולח את הפנייה המצ”ב למקומות שונים. אני מעוניין לדעת מהי דעתכם באשר לנושא אותו אני מעלה כאן.
בברכה,
אסף בנימיני.
א. להלן ההודעה ששלחתי למקומות שונים:
אל:
הנדון: הצעה לנושא תחקיר.
א.ג.נ.
אני שמעתי באמצעי התקשורת(אינני זוכר היכן או מתי) על הנושא עליו אכתוב בשורות הבאות-וייתכן וניתן להציע אותו כנושא לתחקיר עיתונאי-כמובן במידה ויהיו עיתונאים שיהיו מעוניינים לעסוק בו.
אדגיש כי אני לא עיתונאי או איש מקצוע בתחום-ואני כותב הודעה זו כהצעה בלבד-ושום דבר מעבר לכך.
ולנושא עצמו:
כידוע, במלחמת ששת הימים, בחודש יוני 1967 כבשה מדינת ישראל את הגדה המערבית, חצי האי סיני וכן את רמת הגולן. עד זמן קצר לפני כיבוש רמת הגולן על ידי ישראל גרה במקום אוכלוסייה(ככל הנראה אוכלוסייה טורקמנית-אבל ייתכן שזו היתה אוכלוסייה מלאום או דת אחרים) שמנתה כמה עשרות אלפי בני אדם.
כאשר כוחות צה”ל הגיעו לשטח אוכלוסייה זו לא היתה שם. העניין תמוה ביותר: לאיש אין הסבר לתעלומה זו: הרי כיצד ייתכן שאוכלוסייה של כמה עשרות אלפי אנשים תיעלם ככה סתם בבת אחת?
כמובן שיכולים להיות כמה הסברים אפשריים, אולם איש אינו יודע מה באמת קרה:
האפשרות האחת היא כי ישראל גירשה אותם לשטח סוריה, אולם עם ההסבר הזה ישנה בעיה: במידה וזה אכן היה המצב, הרי איך זה יכול להיות שהתקשורת הערבית באותה תקופה(וכידוע היא נוהגת כך במידה כזו או אחרת גם כיום) התעלמה מכך באופן גורף-ובכל השנים שחלפו מאז ועד היום לא הזכירה את הנושא, ולא ניסתה להשתמש בזה כנגד ישראל-כפי שהיה ניתן לצפות במצב כזה?
האפשרות השנייה היא, כמובן שהיתה עזיבה מאורגנת של אוכלוסייה זו לאזורים אחרים בסוריה זמן קצר לפני המלחמה, ובמידה ואכן זה מה שקרה עולה השאלה אם ייתכן כי היה תיאום כזה או אחר בינם לבין ישראל-ואם כן מה היו האינטרסים המשותפים שהביאו למהלך כזה.
והאפשרות הנוספת היא, כמובן שהמשטר הסורי, זמן קצר לפני פרוץ המלחמה דאג לכך שאוכלוסייה זו תעזוב את האזור(או למעשה גירש אותם)-ואז עולה השאלה מדוע הדבר נעשה ואילו אינטרסים זה שירת.
ועניין תמוה נוסף הוא הדממה התקשורתית: מאז ועד היום, פרט לתקשורת הערבית גם כל אמצעי התקשורת האחרים, בארץ או בעולם לא מזכירים פרשה זו וספק אם ניתן למצוא ולו כתבה אחת שפורסמה בנושא-בארץ או בעולם. אז מה מנסים כאן להסתיר? למי יש אינטרס גם כיום להשתיק את הפרשה ולא להזכיר אותה?
ולסיכום: הרבה מאוד שאלות-והתעלומה נותרה בעינה ב-50 השנים שעברו מאז ועד ימינו-12 לאוקטובר 2022.
בברכה,
אסף בנימיני,
רחוב קוסטה ריקה 115,
כניסה א’-דירה 4,
קרית מנחם,
ירושלים, מיקוד: 9662592.
מספרי טלפון: בבית-02-6427757. נייד-058-6784040. פקס-077-2700076.
נ.ב. 1)מספר הזהות שלי: 029547403.
2)כתובות האי.מייל שלי: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: assaffff@protonmail.com או: [email protected] או: [email protected]
ב. להלן ההתכתבות שלי עם ורדן-מדריך מהוסטל “אביבית”:
כתבה בהארץ על תעלומת פליטי רמת הגולן
Yahoo/נשלח
אל:
vardhan
יום ו׳, 14 באוק׳ ב-17:13
לורדן שלום:
קראתי את הכתבה. מתברר שהתקשורת הישראלית כן עסקה בנושא…
כמובן שבהינתן שאכן היה גירוש נרחב של תושבים שהתבצע על ידי ישראל נותרת בעינה השאלה כיצד ייתכן שהתקשורת הערבית באותה תקופה לא ניסתה לעשות בפרשה זו שימוש נרחב על מנת לנגח את ישראל ובדרך זו לנסות לפעול נגדנו-כפי שהיה ניתן לצפות מהם. אבל כמובן שכדי לבדוק זאת צריך לדעת ערבית(וייתכן שבמיוחד ערבית סורית) ברמה גבוהה…
לקראת פגישתנו הבאה אנסה לחשוב על נושא/ תעלומה אחרים, שאינם קשורים בשום צורה לנושא הכתבה המצ”ב-על מנת להעלותו בפניך.
בברכה,
ובברכת חג שמח ושבת שלום,
אסף בנימיני-דייר מן הדיור המוגן של הוסטל “אביבית”.
ביום שישי, 14 באוקטובר 2022 בשעה 12:00:30 GMT+3, vardhan<[email protected]> כתב/ה:
הארץ | כללי
מה קרה ל-130 אלף האזרחים הסורים שהתגוררו ברמת הגולן ביוני 1967?
מה קרה ל-130 אלף האזרחים הסורים שהתגוררו ברמת הגולן ביוני 1967? על פי הגרסה הישראלית הרשמית, רובם ככולם נמלטו לעומק סוריה עד תום המלחמה. על-פי מסמכים צבאיים ועדויות ראייה, רבבות גורשו בטרנספר שמזכיר את זה של תושבי לוד ורמלה ב-1948
שתפו בפייסבוק
שתפו וחבריכם יקראו את הכתבה ללא תשלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
17
שמרו
שמרו את הכתבה לרשימת הקריאה
קריאת זן
הדפיסו כתבה
שי פוגלמן-צרובה
שי פוגלמן
קבל התראות בתיבת הדואר האלקטרוני שלך עבור כתבות מ שי פוגלמן
התראות במייל
29 ביולי 2010
ריח תאנים בשלות מציף את האף מיד עם הכניסה אל הכפר רמתאנייה. בשיאו של הקיץ הן כבר בשלות מדי וריח התסיסה דחוס ומעיק. באין קוטף, נרקבות התאנים על העצים. באין גוזם, גדלים הענפים פרא, סודקים את קירות הבזלת השחורה של הבתים, פורצים דרך מסגרות החלונות העקורים. שורשיהם הלא-מרוסנים ממוטטים את גדרות האבן שמקיפות את החצרות. כל הרעפים האדומים נעלמו מהגגות. המרצפות נעקרו. על כמה מהחלונות עוד תלויים סורגים, אבל דלתות כבר אין. רק נחשי הקיץ מגיחים מדי פעם מתחת לאבני קיר שקרס, ציפורים מנקרות את התאנים המרקיבות וחזיר בר ענק, מבוהל, שועט על השביל, נעצר לרגע ומפנה ראשו לאחור, כמתלבט אם לתבוע בעלות על הקרקע או לנוס על נפשו. בסוף הוא בורח.
מכל עשרות היישובים והכפרים הסוריים שנותרו נטושים בגולן לאחר מלחמת ששת הימים, רמתאנייה נחשב לכפר שהשתמר הכי טוב. כנראה יותר בזכות ההתיישבות היהודית הקצרה שהיתה בו בסוף המאה ה-19 ופחות בשל עברו הביזנטי, הוא הוכרז כאתר ארכיאולוגי מיד לאחר המלחמה וניצל משיני הבולדוזרים.
במפקד האוכלוסין הסורי שנערך ברמת הגולן ב-60′ נמנו ברמתאנייה 541 תושבים. ערב מלחמת ששת הימים חיו בו כ-700 בני אדם. על פי רוב ההערכות התגוררו בכל שטח הגולן שנכבש על ידי ישראל ב-67′ בין 130 אלף ל-145 אלף תושבים. במפקד האוכלוסין הישראלי הראשון, שנערך בדיוק שלושה חודשים לאחר תום הקרבות, נמנו בכל שטחי הגולן 6,011 אזרחים בלבד. אלה התגוררו ברובם בארבעת הכפרים הדרוזיים שנשארו מאוכלסים עד היום ומיעוטם בעיר קונייטרה, שהוחזרה לסוריה לאחר מלחמת יום כיפור.
– פרסומת –
הולדתו של נראטיב
מיטב הכתבות, העדכונים והפרשנויות, מדי בוקר ישירות למייל
דוא”ל *
[email protected]
אנא הזינו כתובת אימייל
להרשמה
“העקירה ההמונית של התושבים הסורים התחוללה בעת המלחמה וכחלק ממנה. פה היתה ההתקפה הישראלית חזיתית והסורים, שהתקפלו לאחור צעד אחר צעד, סחפו עמם את האוכלוסייה האזרחית”, כך כתב משה דיין, אז שר הביטחון, במאמר “היום השביעי”, שהתפרסם במגזין האמריקאי “לייף” חודשיים לאחר המלחמה. המאמר עסק בעתידם של השטחים הכבושים, אך דיין תיאר שם בהרחבה את גרסתו להיעלמותם של תושבי הגולן. “כאשר היה הצבא הסורי מגיע בנסיעתו לשרשרת כפרים, מיהרו יושביהם לפנותם. נטלו את משפחותיהם ובקרם וברחו מזרחה, לבל יימצאו בין הקווים וייפגעו בפגזי התותחים ובפצצות המטוסים. הפריצה הישראלית לסוריה היתה לכל אורך החזית הסורית, מגבול ירדן ועד ללבנון ובעומק כעשרים קילומטרים. ושטח זה, מחוץ לכפרי הדרוזים, ריק עתה מאזרחים”.
גם הפוליטיקאים, אנשי הצבא והדוברים הרשמיים האחרים באותה התקופה, תיארו באופן דומה את מנוסת האוכלוסייה הסורית מן הגולן. גדעון רפאל, נציג ישראל באו”ם למשל, הגיב באיגרת שנשלחה אל מזכ”ל האו”ם על טענות הנציג הסורי כי רבבות אזרחים גורשו מבתיהם בחודשים שלאחר המלחמה וציין כי “מרבית האוכלוסייה של רמת הגולן נמלטה עוד לפני נסיגת הכוחות הסוריים”.
עיתוני התקופה נהגו ברוח דומה. “רוב האוכלוסייה הערבית-מוסלמית ברחה עוד לפני כניסת צה”ל”, כתב יואל דר בעיתון “דבר”, חודש לאחר המלחמה. לדבריו, “בריחה זו לא היתה מקרית, שכן ליישובים אלה היה אופי צבאי למחצה”. בכתבתו של יהודה אריאל ב”הארץ”, מסוף יוני, נטען כי “הכפרים ברמה ניטשו כולם בלי יוצא מהכלל, כולם פחדו מנקמה”.
הפליא לתאר זאת כתב “דבר” חיים איזק, אשר כחודש לאחר המלחמה יצא לסיור עיתונאים בגולן מטעם הצבא ובליווי קצינים. על ביקורם במוצב ובכפר ג’לבינה, שעל פי המפקד הסורי חיו בו ערב המלחמה כ-450 תושבים, הוא כתב: “החיילים נהרגו, או נשבו, או ברחו. ובין הבורחים היתה גם האוכלוסייה הלא-לוחמת כולה. הנשים, הילדים וגם הזקנים שהיו כאן. הנפשות היחידות שנשארו לפליטה במוצב זה הן בהמות בית עזובות, המשוטטות בשבילים ובשדרות צמאות ורעבות. עגל קטן מתקרב אל מכוניתנו. ממול עומדים וצופים בנו שני חמורים צנומים וכשאנו יוצאים מן הכפר בוהה בנו כלב ששכח לנבוח”.
בגיליון מיוחד של “דבר השבוע”, לציון שנה לכיבוש הגולן, כתבה רות בונדי: “כפרי הערבים לאורך הדרכים נטושים… כולם ברחו עד לאיש האחרון לפני בוא צה”ל למקום, מתוך פחד מפני הכובש האכזרי. ההרגשה למראה הכפרים העזובים נעה בין בוז מול בקתות חמרה עלובות – זה אשר הצליח להעניק המשטר ‘המתקדם’ לחקלאים שלו – ובין צער למראה הבתים המטופחים באופן יחסי של הכפר הצ’רקסי עין זיוון – טיפשים, למה היו צריכים לברוח; בין תחושת רווחה שהשטחים ריקים מאדם ולכל בעיותינו לא התווספו עוד 70 אלף מוסלמים על הרמה, ובין הרגשת אי-נוחות מול שוקת יבשה ומטע נטוש, מול עץ תאנה גדול ליד בית עם גג אדום, מול כל אותם הסממנים של עבודה ותשומת לב, שנותרו כעדות לאנשים שאהבו את ביתם”.
הנראטיב הזה חילחל במשך השנים גם לספרי העיון וההיסטוריה הישראליים. בספר “תולדות הגולן” בחר החוקר נתן שור, שכתב יותר מעשרים ספרים ויותר ממאה מאמרים על תולדות ארץ ישראל, לצטט את האיגרת החמישית ששלחה ישראל למועצת הביטחון של האו”ם בתגובה על טענות הסורים בדבר גירוש אזרחים. הוא כתב: “לפני נסיגתם נתנו שלטונות הצבא הסורי הוראה ליושבי הכפרים בגולן לנטוש את בתיהם ורכושם, ולצאת מיד מכפריהם לגלות בתוך מרחבי סוריה. רק יושבי הכפרים הדרוזיים בצפון הגולן לא נשמעו להוראה זו. מכל שאר הכפרים נעלמו התושבים כבמחי יד”.
במשך השנים צצו מדי פעם גם עדויות אחרות, סיפורים של חיילים ואזרחים שהיו אז בגולן והיו עדים ישירים או לקחו חלק פעיל בגירוש יזום של אזרחים. ובאופן מפתיע, גם במחקרים היסטוריים הנחשבים רציניים, נהגו הכותבים להתעלם מעדויות אלו ולדבוק בנראטיב הבריחה. “שמעתי עדויות שהדברים לא היו כפי שישראל הרשמית סיפרה לנו כל השנים”, מספר חוקר מרכזי בתחום, שפירסם לפני שנים אחדות את אחד הספרים החשובים ביותר שנכתבו על הגולן. “במודע לא עסקתי בזה והחלטתי לדבוק בנראטיב הקיים. חששתי שכל הפוקוס שייווצר סביב הספר, יתמקד בסוגיה הזאת ולא בלבו של המחקר”.
היסטוריון אחר הסביר את הליכתו עם הזרם בחוסר רצון להיות מתויג כ”היסטוריון שמאלני”. הוא טוען כי “היתה בריחה והיה גירוש. למרות שזה נושא הנחשב שנוי במחלוקת, כל מי שחקר קצת את התקופה יודע בדיוק שהיה משניהם. עדויות על גירוש ומניעת שיבה הגיעו גם אלי מן הסתם, אבל לא היו בידי הכלים לבדוק אותן לעומק, וזה גם לא עמד במרכז המחקר שלי. לכן לא ראיתי שום טעם לחפור בסוגיה וגם לא לכתוב עליה אף פעם, בעיקר כדי לא להיחקק כהיסטוריון שנקט עמדה בסוגיה המורכבת”.
בריחה לשדות
כמו בחזיתות המצרית והירדנית, גם בזירה הסורית היה הניצחון הישראלי ב-67′ מהיר ומוחץ. בתוך 30 שעות לחימה, מבוקר ה-9 ביוני ועד כניסת הפסקת האש לתוקף, למחרת בשעה 18:00, השתלטו כוחות צה”ל על רצועת אדמה באורך של כ-70 קילומטר ובעומק 20 קילומטר בממוצע. הצבא הסורי, שהיה מחופר ומצויד היטב לכל אורכה ורוחבה של החזית, התפורר ברובו עוד בטרם פגש בכוחות התוקפים, וזאת אף שנהנה מעדיפות טופוגרפית.
למתקפה הקרקעית קדמו שלושה ימים של הפגזות ארטילריות והפצצות מהאוויר. רבים מהמוצבים הסוריים נפגעו בהפצצות, וכך גם מספר לא מבוטל של בתים, רפתות ומתקנים אזרחיים בכפרים הקרובים אליהם. היו כמובן גם פגיעות בנפש. בימים אלה החלה מנוסת אזרחים לכיוון דמשק – כמה רבבות על פי רוב ההערכות.
כעבור שלושה ימים של הפגזות רצופות, מורל הלוחמים הסורים במוצבים היה ירוד. הפקודות ממפקדת הצבא בדמשק היו הססניות ולעתים סותרות. כוחות תגבורת לא נראו באופק. אז החלה גם מנוסת הצבא. על פי עדויות שנגבו בסוריה לאחר המלחמה, בתחילה ברחו חיילי מנהלה מבסיסי העורף. בעקבותיהם נסוגו גם קצינים בכירים ממפקדת האוגדה בקונייטרה, ומפקדיהן של כמה מיחידות החזית. איתם עזבו עוד כמה מאות או אלפי אזרחים, מבני משפחותיהם. עם תחילת המתקפה הקרקעית הישראלית גבר זרם הבורחים.
אין ספק כי אזרחים סורים רבים הצטרפו לכוחות הצבא הנמלטים לפני המתקפה הישראלית ואחריה. רבים, אך לא כולם. על פי אומדן סורי שנעשה כשבוע לאחר המלחמה, רק כ-56 אלף מהאזרחים נטשו בשלב זה את הגולן. כעבור כמה ימים, ב-25 ביוני, טען שר ההסברה הסורי, מוחמד אל-זועבי, במסיבת עיתונאים בדמשק, כי רק 45 אלף אזרחים עזבו את האזור הכבוש. בלהט הקרב לא נערך רישום מסודר של העוזבים וכיום אי אפשר לאמת או לשלול את הנתונים, אך גם מתוך עדויותיהם של חיילים ישראלים מתברר כי מספר לא מבוטל של תושבים סורים נשארו ברחבי הגולן.
“אני זוכר שראינו עשרות ולעתים אפילו מאות מהם בשדות, מחוץ לכפרים”, מספר אלישע שלם, מפקד גדוד צנחני המילואים 98. לאחר שהגדוד שלו השתתף בכיבוש צפון השומרון, הונחתו חייליו ממסוקים ביום האחרון למלחמה בדרום הגולן, באזור שבו שוכן כיום קיבוץ מיצר. “המטרה שלנו היתה לחדור כמה שיותר עמוק לתוך הגולן בטרם תיכנס הפסקת האש לתוקף”, הוא אומר. “לא התעסקנו כמעט בכיבוש מוצבים או כפרים. מספר תקריות האש עם הסורים היה נמוך מאוד בגזרה שלנו, הם היו עסוקים בעיקר בנסיגה. במקביל לנחיתה שלנו מהמסוקים עלה גם כוח של טנקים ופלוגת סיור מעמק הירדן ומהרגע שחברנו לכלי הרכב, נענו מזרחה במהירות, בעיקר על הצירים הראשיים. לא התעכבנו בדרך, כך שלא יכולנו לאמוד ממש את היקף התופעה. אבל בכל מהלך התנועה שלנו מזרחה, כל הכפרים הגדולים והקטנים שחלפנו על פניהם נראו נטושים. גם המחנות הצבאיים היו ריקים לגמרי, פרט למספר חיילים בודדים שנכנעו מיד כשראו אותנו. אבל אני זוכר בוודאות שראינו בשדות ומחוץ לכפרים מאות תושבים. הם צפו עלינו מהשטח, ממרחק בטוח, מחכים לראות מה ילד יום. האוכלוסייה האזרחית לא השתתפה במשחק, לא פה ולא בשום מקום אחר ברמת הגולן. למרות שמבחינה פורמלית לחלקה היה נשק, אנחנו לא התעסקנו איתם כלל, לפחות הגדוד שלי, למרות שפעלנו באזור עם ריכוז כפרים גדול יחסית”.
שלם מעריך כי התושבים יצאו מהכפרים מיד כשהתחילו ההפגזות, אך לדבריו, הם חיכו כנראה בסביבה כדי לחזור לבתיהם לאחר שייגמרו הקרבות: “זה דפוס התנהגות שהכרנו בכיבושים קודמים במלחמה. בשומרון זה היה דפוס די רווח. אזרחים בורחים מהבתים אבל נשארים לשמור על קשר עין עם היישוב, כדי לראות לאן הדברים מתגלגלים. אלה היו אנשים פשוטים ברובם, בטח לא היו פוליטיקאים גדולים ובאין כל הנהגה הם עשו את הדבר הכי מתבקש כדי לשמור על בתיהם ורכושם”.
התיאור של שלם זוכה לתמיכה מרוב עדויות הלוחמים שהתראיינו לכתבה. כמעט כל מי שהוציא את הראש מהנגמ”ש או מהטנק שלו זוכר את מאות האזרחים הסורים שהתקבצו מחוץ ליישובים, ביומיים של הלחימה בגולן. על פי העדויות, רבים מהאזרחים אכן נעו מזרחה בשיירות, לעתים יחד עם הצבא הנסוג, אך רבים נשארו, בתקווה שהחיים האזרחיים ישובו למסלולם גם תחת שלטון הכובש.
נוסטלגיה צ’רקסית
“ביום שבו התחילו הטנקים לכבוש את הגולן, אספנו צרור קטן של חפצים ויצאנו אל השדות”, מספר נאדי ט’, שנולד וגדל בכפר רמתאנייה. הוא היה בן 13 כשפרצה המלחמה. לדבריו, פרט לכמה זקנים וחולים שנשארו בבתים כך נהגו כל תושבי הכפר באותו היום. “לקחנו מעט דברים, בעיקר קצת אוכל, שמיכות ובגדים, כי הלילות ביוני יכולים להיות קרים בגולן. רציתי לקחת גם את המחברות שלי ושני ספרים שלקחתי בהשאלה מחבר שגר בחושנייה, אבל אבא אמר שאין טעם, כי בקרוב נחזור הביתה וכדאי שאקח רק דברים שאני ממש צריך”.
עד היום מצטער נאדי על כך שלא לקח את המחברות. הוא כתב בהן יומן-ילדות שנעלם. איתו נעלמו הספרים, האופניים החדשים שקנה לו דודו בדמשק ומדליית זהב בריצת 100 מטר, שבה זכה נאדי בתחרות מחוזית שנערכה בקונייטרה, כמה חודשים לפני המלחמה. אך הזיכרונות לא נעלמו. “היו לנו חיים טובים ברמתאנייה, חיים פשוטים וצנועים, בלי טלוויזיה וכל המותרות שילדים גדלים איתן כיום. אולי זו נוסטלגיה של בני שישים, אך כל זיכרונותי מרמתאנייה צבועים רק בגוונים יפים. כילד הייתי הולך לרחוץ במעיין שהיה צמוד לכפר. עד היום אני זוכר את טעם המים שלו. בשום מקום בעולם עוד לא נתקלתי במים כל כך טובים. הייתי גם מטייל הרבה בשדות מסביב לכפר וכשהייתי בן עשר בניתי בית מעץ בין הענפים של אחד מעצי התאנה שגדלו בחצר הבית שלנו. היו לי הרבה חברים בכפר ובחושנייה הסמוכה, שם למדתי בבית הספר.
“החקלאות היתה מקור הפרנסה העיקרי של תושבי הכפר”, מספר נאדי. “כילדים, מגיל צעיר היינו עובדים בשדות. בשבילנו זה היה בעיקר משחק ונהנינו לעזור להורים בעבודה בחלקות, שהיו קטנות מאוד. לא היו טרקטורים או ציוד מכאני אחר לעבודה החקלאית. למיטב זיכרוני אפילו לא היו משאבות מים. רוב החלקות הושקו בתעלות שיצאו מאחד משני המעיינות שהיו ליד הכפר. חשמל היה בבתים רק בשעות הערב, כשהפעילו גנרטור. לפעמים היינו נוסעים לקונייטרה. שם היה קולנוע גדול והרבה חנויות. לחושנייה היינו הולכים ברגל או על האופניים. לפעמים היינו רוכבים על חמורים או סוסים”.
שלושה ימים נשאר נאדי עם כלבו ח’ליל, ארבעת אחיו, שני הוריו וסבתו הזקנה בשדות הקרובים לרמתאנייה, צופים על הבית, מנסים להעריך מה יהיה גורלם. הוא מספר כי בלילות היה אביו חוזר אל הכפר כדי לחלוב את שתי הפרות של המשפחה ולהביא נתחי בשר מיובשים וצנצנת ריבה שאמו נהגה לרקוח מתאנים. אבל הוא לא הורשה להצטרף אל אביו ולא חזר אל ביתו לעולם.
נאדי היה בן לאחת המשפחות הצ’רקסיות הספורות שהתגוררו ברמתאנייה. כל שאר תושבי הכפר היו ממוצא טורקמני. כיום הוא מתגורר בניו ג’רזי, בקהילה הצ’רקסית הקטנה שגלתה לאחר המלחמה לארצות הברית. כמה מבני משפחתו עדיין מתגוררים בסוריה ולכן הוא אינו מוכן לחשוף את שמו המלא או להצטלם לכתבה.
בדומה לרמתאנייה, גם ביישובים אחרים בגולן היתה האוכלוסייה הומוגנית בעיקרה. בחמישה כפרים בצפון, למשל, ממש למרגלות החרמון, התגוררו דרוזים. העלאווים התגוררו בשלושה כפרים ממערב להם, שאחד מהם, רג’ר, שרד עד היום. באזור העיר קונייטרה היו 12 כפרים צ’רקסיים ומדרום להם עוד 14 כפרים טורקמניים. נוצרים חיו בעיקר ביישובים לאורך הכביש שהוביל מדרום הרמה לצומת רפיד. עוד היו ברמת הגולן ארמנים, כורדים, מוגרבים וחוראנים.
כמעט 80 אחוז מהתושבים היו מוסלמים סונים, בעיקר צאצאי שבטים נוודים שבאו לרעות את עדריהם במאה ה-19. רובם ראו כי טוב והקימו יישובי קבע. רק שני אחוזים מתושבי הרמה ב-67′ היו נוודים. עוד גרו בגולן יותר מ-7,000 פליטים פלסטינים שכפריהם נהרסו במלחמת העצמאות.
רוב התושבים התגוררו בכפרים חקלאיים קטנים, ובהם כ-200 עד 500 תושבים. גם 20 אלף התושבים בעיר קונייטרה התפרנסו בעיקר מסחר במוצרים חקלאיים או מעיבוד חומרי גלם מקומיים. בניגוד לדעה שרווחה בישראל, אך בהתבסס על רוב המחקרים והעדויות, רק מיעוט קטן מהתושבים הועסק על ידי מערכת הביטחון הסורית.
ערב המלחמה היו בגולן, כפי שהתברר ממסמכי שלוחת משרד הפנים הסורי בקונייטרה, 3,700 פרות, מיליון עד שני מיליון כבשים ועזים (תלוי בעונה) ו-1,300 סוסים. מתוך המסמכים שנפלו שלל אפשר ללמוד כי ב-66′ לא נקנה אפילו טרקטור אחד בכל הגולן. רק כלי חקלאי מכאני חדש אחד מופיע ברשימות הסטטיסטיות של אותה השנה, תחת הקטגוריה “מרסס ממונע”.
עשרת הימים הראשונים
“כפריים חוזרים למקומותיהם”, דיווח ב-16 ביוני זאב שיף, סופרו הצבאי של “הארץ”. “אתמול החלו להתיר לכפריים שהסתתרו בסביבה, לשוב לכפריהם. על הדרכים ברמה נראו כפריים הצועדים עם מטלטליהם לעבר הכפרים. כן העמידו לרשות הנשים והילדים משאיות שהסיעון לכפרים”.
בסוף השבוע תיארה עדית זרטל ב”דבר השבוע” את מראה עיניה: “מאחת הגבעות היורדות על הכביש, על שביל עפר צר, מופיעה לפתע שיירה משונה, לפחות בעיני מי שלא ראה עדיין דברים כאלה. נשים, ילדים וכמה זקנים צועדים ברגל או רוכבים על חמורים. הם תלו כל פיסת בד לבנה וכל נייר לבן שמצאו בכליהם על מקלות והניפו אותם לאות כניעה. כשעלו על הכביש הגיע למקום אוטובוס של אגד מלא חיילים ישראלים היורדים אל העמק. אנשי השיירה, רועדים מפחד, נדבקו אל דופנות האוטובוס, נלחצו אליהן ושלחו ידיים אל החלונות. הם צעקו: ‘דחילקום! דחילקום! אללה יהיה בעזרכם!’ החיילים העייפים והמאובקים, שלחמו כאן אתמול והביסו את ההר המסוכן, שלחמו כאן היום נגד החיילים שהסתתרו בבתי הכפריים המבקשים עתה רחמים, מפנים את ראשם. הם אינם יכולים לראות את המראה הנורא של ההשפלה והכניעה. קצין ישראלי אומר לחוזרים לשוב לבתיהם ומבטיח לזקן, הרוכב על חמור בסוף השיירה, כי לא יאונה להם כל רע. רק צבא בעל תחושת כוח עצומה, בעל הרגשת ייעוד, יכול להתייחס כך אל המנוצחים”.
אך יחסו של הצבא רב העוצמה והייעוד השתנה עוד בטרם יצאו העיתונים מן הדפוס. למעשה, עוד באותו היום שבו ביקרו הכתבים הצבאיים בגולן ותיארו את שיבת התושבים לכפרים, הוציא אלוף-משנה שמואל אדמון, המפקד הצבאי שמונה על האזור, צו המכריז על כל רמת הגולן שטח סגור. “לא ייכנס אדם לאזור רמת הגולן מאזור הנמצא מחוץ לו, ולא ייצא אדם מאזור רמת הגולן לאזור הנמצא מחוצה לו, אלא בהיתר שניתן על ידי מפקד כוחות צה”ל באזור”, נכתב בצו ועונש מאסר של חמש שנים נקבע למפירים אותו.
תנועת האזרחים הסורים נאסרה. במסמכי הממשל הצבאי מתועד איך מדי יום נעצרו עשרות תושבים שניסו לחזור לבתיהם והובאו לבית המשפט בקונייטרה. שם העידו רובם כי באו רק כדי לאסוף את הרכוש שנותר. אחרים סיפרו כי בכוונתם היה לחזור הביתה. כולם נאסרו וגורשו מאוחר יותר.
אך אלה שהצליחו להסתנן, גילו לעתים כי אין להם לאן. “לא זכור לי בדיוק מתי זה היה, אבל כעבור מספר ימים מסיום הקרבות, אולי אפילו פחות משבוע, קיבלנו פקודה להתחיל להרוס כפרים”, מספר אלעד פלד, מפקד אוגדה 36 במלחמה. במשך עשרה ימים מסיום הקרבות היתה אוגדתו אחראית על שטח הגולן הכבוש. פלד לא זוכר מי היו הכוחות שהרסו את הבתים. “זה היה עניין מנהלתי, אני הייתי עסוק בהיבטים המלחמתיים”, הוא אומר, אך מעריך שאלה היו הטרקטורים של גדוד ההנדסה שהיה כפוף לאוגדתו. “בחלק מהבתים לא היה צריך טרקטור בכלל. אפשר היה לעשות זאת עם טורייה”, הוא מעיר.
לדברי פלד, היתה מדיניות ברורה שהגיעה מהפיקוד, “והיא בטח ירדה מהדרג המדיני”, לא לפגוע בכפרי הדרוזים והצ’רקסים בגולן. “מהרבה סיבות היה למדינה אינטרס להשאיר אותם שם”, הוא אומר, אך מה היתה המדיניות ביחס לתושבים האחרים הוא אינו זוכר. את זה יודעים לספר המסמכים.
עם סיום המלחמה, חיברו קציני המטה באוגדתו של פלד דו”ח מלחמה שבו מתוארים מהלכי הקרבות. בפרק האחרון, בסעיף הנקרא “השלטת הממשל”, מתוארות בין השאר פעולות האוגדה ביחס לאוכלוסייה האזרחית בעשרת הימים שבהם היה הגולן נתון לשליטתה.
“החל מתאריך 11 ביוני החל הממשל לטפל באוכלוסייה שנשארה בתחום הכבוש, תוך שימת דגש במיעוטים הדרוזים והצ’רקסים…”, נכתב בדו”ח שסיווגו הביטחוני היה “סודי ביותר” ונמצא כיום בארכיון צה”ל. הגורמים שהתירו אותו לעיון הציבור בטרם חלפו 50 שנה, כפי שנהוג במסמכים רגישים, מחקו את המשכו של המשפט. ההמשך המחוק של המשפט, כפי שאפשר לראות במסמך המקורי, היה “וכן פינוי של אוכלוסייה שנשארה”.
פלד לא זוכר את הסעיף בדו”ח וגם לא פקודות שניתנו בעניין. אך להערכתו, כ-20 אלף אזרחים נשארו ברמת הגולן בימים הראשונים לאחר המלחמה. “הם פונו או עזבו כשראו שהכפרים מתחילים להיהרס על ידי בולדוזרים ולא היה להם לאן לחזור”. פלד אינו זוכר את שמות הכפרים שנהרסו ובאיזה אזור היו, אך מעדויות שגבו ועדות או”ם שונות מאזרחים סורים בשנים האחרונות, ייתכן שבשלב הראשון לאחר המלחמה נהרסו רק כפרים שהיו קרובים לגבול הישן.
צבי רסקי, שהיה מפקד גוש תל חי בזמן המלחמה ואחד האנשים המקורבים ביותר לאלוף הפיקוד דוד (דדו) אלעזר, שהה בחפ”ק הפיקודי במשך כל ימי הלחימה. לדבריו, “גם פיצוץ בתים נעשה מיד לאחר תום הקרבות, כמעט בכל מקום שיכולנו”. יהודה הראל, מהמתיישבים הישראלים הראשונים ברמה, זוכר את הרס הכפר בניאס מיד לאחר המלחמה. אלי הלחמי, שהיה אז האחראי באמ”ן על המודיעין הצבאי בסוריה, לבנון ועיראק, מעריך ש”מדובר היה בעיקר בכפרים שהיה לנו חשבון איתם מתקופת המלחמה על המים, כפרים שמהם המטירו אש על יישובים ישראליים או כאלו שמהם יצאו חוליות לביצוע מיקוש ופיגועים בישראל”.
אמנון אסף, בן קיבוץ מעיין ברוך, שהיה ככל הנראה מהאזרחים הישראלים הראשונים שעלו לרמה, שופך קצת אור על סופו של תהליך הריסת הכפרים הקרובים לגבול בדרום הרמה ועל גורל תושביהם. “זה היה ממש בימים הראשונים שלאחר המלחמה. נסעתי עם חבר מהקיבוץ לרמת הגולן. היה לנו חבר משק ששירת בסיירת שריון ומאז שהם עלו לגולן לא שמענו ממנו כלום, חוץ מהעובדה שהוא אולי באזור נטף. היה אסור לאזרחים ישראלים לעלות לרמה באותם הימים אז מרחנו בוץ על הג’יפ שלנו כדי שהחיילים יחשבו שמדובר ברכב צבאי ולא יעצרו אותנו. כשעברנו בכביש עוטף כנרת, למטה, מתחת למצוקי הרמה, באזור כורסי, ראינו התקהלות גדולה של אזרחים סורים. להערכתי היו שם כמה מאות. הם היו מכונסים מול שולחנות שמאחוריהם ישבו חיילים. עצרנו ושאלנו שם את אחד החיילים מה הם עושים. הוא ענה שהם מבצעים רישום לפני גירוש.
“אני לא איש רך לבב, אבל כבר באותו הרגע הרגשתי שקורה כאן משהו שהוא לא בסדר. אני זוכר עד היום שכבר אז, המחזה הזה עשה עלי רושם רע. אבל זה היה דה פקטו כמו שהיה בלוד, רמלה ועוד מקומות במלחמת העצמאות. הייתי בגדוד השלישי של הפלמ”ח באותה המלחמה ולמרות שנפצעתי בקרב לפני כיבוש לוד ורמלה ידעתי שכך עשו חברי. הם היו מספרים לי על הגירוש כשבאו לבקר אותי בבית החולים וכמובן שגם בשנים שלאחר מכן”.
גם נאדי ט’ ובני משפחתו עזבו באותם הימים את הגולן. “אחרי שנגמרה המלחמה נשארנו עוד שבוע בערך אצל קרובי משפחה שלנו בחושנייה. לרמתאנייה אסרו עלינו להיכנס. בהתחלה אבא עוד היה מתגנב מדי לילה כדי לחלוב את הפרות, אבל באחד הימים הוא חזר נסער וסיפר שחיילים ירו עליו. הוא אמר שבנס ניצל מאש הרובים ושראה כי אחד התושבים שהלכו איתו נפגע ונפל בשדה. למחרת הוא העז להתגנב שוב. הוא שיחרר את הפרות מהרפת, אסף בתוך שמיכה כמה תמונות ישנות, ספרי דת ועוד כמה תכשיטים של אמא שהיו מוחבאים באחד הקירות. אולי ביום למחרת או כעבור יומיים באו חיילים ישראלים וריכזו את כל התושבים שנותרו בחושנייה. אני זוכר שהם דיברו ממושכות עם אבא ועם שאר הגברים. כעבור כמה שעות כבר היינו על משאיות בדרך לקונייטרה”.
אחרוני התושבים
בחודשים יולי וספטמבר עוד נראו לפעמים תושבים סורים נעים או מסתתרים ברחבי רמת הגולן, אך הצבא ניסה בכל יכולתו להגביל את תנועתם. ב-4 ביולי הוציא אלוף הפיקוד צו המורה על עוצר-בית אזרחי בכל שטחי הגולן “בין השעות שש בערב וחמש בבוקר ביום שלמחרת”. עוד באותו היום הוא הוציא שני צווים נוספים המגבילים את תנועת האזרחים. אחד הגדיר את “אזור המגורים של תושבי העיר קונייטרה” ותחם אותם לשכונה הנוצרית של העיר בלבד. הצו השני הכריז על “אזור הכפרים” כשטח סגור ואסר על כניסה או יציאה של אזרחים משטח גדול במרכז הרמה ובדרומה.
מנחם שני, שהיה מהמתיישבים הראשונים בגרעין הנח”ל בעלייקה, הגיע לאזור בתקופה זו. “המשימה הראשונה שלנו היתה איסוף הבקר הנטוש שהיה בכל מרחבי רמת הגולן. למעשה היו שם בעיקר פרות אבל גם כבשים ועזים. רוב התושבים מהכפרים נמלטו והשאירו את בעלי החיים להסתובב חופשי. כינסנו אותם למכלאה גדולה קרובה למקור המגורים שלנו”.
למטרה זו הסתובבו שני וחבריו בעיקר בשטח שמתחיל “מחושנייה בדרום ועד אזור הכפרים הדרוזים בצפון”. שני זוכר כי “פעם פגשנו קבוצה של צעירים באזור הכפר עין זיוון, הם היו בדרכם לסוריה עם גמל ועליו ספות, שטיחים וכנראה כל הרכוש שלהם. גם בסינדיאנה עוד ראינו מספר תושבים וכך בעוד מספר כפרים שכבר שכחתי את שמם. לפעמים הגענו לכפרים שהיה נראה כי התושבים עזבו אותם ממש כמה ימים לפני שהגענו. מצאנו בבתים צנצנות עם ריבה וקצת לבנה. בכניסה לכל בית היו מסודרים כדי חרס למי שתייה, חלקם עוד היו מלאים. התושבים שכן נשארו בכפרים היו בודדים מאוד. הם המשיכו לחיות שם ולא כל כך הבינו מה נפל עליהם ומה יהיה גורלם.
“יישבנו חבל ארץ שהיה אז בלב הקונסנזוס. אנשים הסתכלו עלינו בהערצה כעל המתיישבים הראשונים. הרגשנו חלוצים. קיבלנו מדדו את הציוד המכאני ששימש לבניית תוואי ההטיה הסורי. והוא כל הזמן טען שלאחוז בקרקע זה לחרוש. ‘התלם הוא זה שקושר את האדם לקרקע’, הוא היה אומר.
“אני זוכר שפעם אחת נסעתי על טרקטור אליס גדול עם שרשראות באזור הכפר הצ’רקסי מנצורה ואיחדתי חלקות. האוכלוסייה הסורית היתה מעבדת את האדמה בחלקות קטנות וללא אמצעים מכאניים, ואנחנו פינינו את הגדרות שהיו בין החלקות כדי ליצור שדות גדולים שיתאימו לעבודה עם טרקטורים. במנצורה נשארה אולי אחת המשפחות האחרונות וכשהתקרבתי להרוס את גדרות החלקה שלה יצא לקראתי הכפרי, הוא בא מולי עם ידיים מורמות ונעמד מול המפלצת הזאת. הוא עמד באותו הרגע מול האיש שהרגיש הכי צודק בעולם והוא ראה איך כל חלקת התירס הקטנה שלו נדרסת בשרשראות הטרקטור”.
גם אמנון אסף, שיצא מיד לאחר המלחמה לחפש את חברו מסיירת השריון, חזר לגולן זמן קצר אחר כך. הוא עבד באחד משני צוותי הסוקרים של רשות העתיקות שעלו לתור את הארץ הכבושה. “במשך ימים היינו מסתובבים מכפר לכפר ומחפשים אחר שרידים ארכיאולוגיים וסימנים המעידים על יישובים קדומים בבנייה משנית; זאת אומרת אבנים שנלקחו מאתרים ארכיאולוגיים לבניית הבתים הקיימים. לפעמים היינו רואים עקבות בני אדם. לפעמים היינו רואים סימנים של חיים. אני מעריך שרוב האזרחים הסורים בתקופה הזאת שנשארו בגולן היו מתחבאים מפנינו. נסענו על ג’יפ ולא היה להם מושג מי אנחנו וכנראה חששו. בכפר סורימאן, למשל, שהיה כפר צ’רקסי יפה מדרום לקונייטרה, היה מסגד מרשים מאוד. ביקרנו בו מספר פעמים. בהתחלה עוד היו אזרחים, אך כעבור זמן כולם נעלמו. גם ברמתאנייה ראיתי אנשים בודדים חודשיים לאחר המלחמה”.
שבועות ספורים לאחר ביקורו הראשון ברמתאנייה חזר אסף אל הכפר וגילה כי הוא כבר נטוש. “הכפר נראה כאילו עזבו אותו לפני כמה שעות. ברוב הבתים עוד היה רכוש, רהיטים, כלי מטבח, מצעים, שטיחים ופריטים אישיים של האנשים שגרו שם. סוסים ופרות הסתובבו רעבים וצמאים מחוץ לכפר. גם הרבה כלבים משוטטים היו שם. זה היה כפר מרשים יחסית, עם בנייה מאוד צפופה ומבני אבן יפים. אני זוכר בעיקר שהגענו לאיזו אורווה גדולה שבקירות שלה היו משובצות אבנים מסותתות ומקושטות שנלקחו כנראה מבית כנסת שנחרב. לקח לי הרבה זמן עד שמצאתי דרך לצלם אותן בחושך. אבנים דומות שימשו משקופים לבתים”.
קיימות עדויות נוספות של ישראלים שנכחו בגולן בחודשים הראשונים לאחר המלחמה, ולפיהן תושבים נראו גם בכפרים ג’לבינה, חושנייה, פיק, דבח, אל על, וסט, מנצורה, קלע וזעורה. “חודשיים לאחר המלחמה עוד היו איכרים שנשארו לעבוד בחלקות האדמה שלהם”, מספר גם עמנואל (מנו) שקד, שהתמנה כחודש וחצי לאחר תום הקרבות לתפקיד מפקד הרמה. במשך המלחמה גם הוא ראה את הכפריים שנסו אל השדות, ועכשיו תפקידו היה לפנות אותם.
“כשהחיילים שלנו דוברי הערבית נשלחו לדבר איתם ולהסביר להם שהם נדרשים לפנות את הכפרים, לא נראה שהם כועסים או עוינים אותנו בצורה מיוחדת”, הוא אומר. “לאחר שהדברים הובהרו אספנו אותם בקבוצה. נתנו להם לקחת מעט רכוש בתרמילים, ולפעמים עזרנו להם אפילו במשאיות. רובם הלכו ברגל וחלק בעגלות עם סוסים. בקונייטרה העברנו אותם לידי הצלב האדום והאו”ם, הם דאגו להעביר אותם את הגבול אל הצד הסורי.
“היו מקרים שחלקם הביעו מחאה וצעקו, אבל אף אחד לא העז להתנגד ולהילחם בנו”, מספר שקד. הוא זוכר מקרה שאירע באחד הכפרים ובו “כמה מהזקנים אמרו כי שם הם נולדו ושם הם רוצים למות. מישהו מהם אמר שהוא מתכוון להישאר גם אם זה יעלה בחייו. אז החיילים דוברי הערבית דיברו איתם ושכנענו אותם. אני לא התערבתי בזה. היום אולי זה לא כל כך נעים לשמוע את כל זה, אבל זה מה שאני זוכר”.
שקד מתעקש כי הוא והכוחות שפעלו תחתיו לא גירשו אף לא אזרח סורי אחד, אך מאשר כי על פי הנחיה שקיבל מהפיקוד, כל כפרי שנמצא בשטח שהיה תחת שליטתו פונה לקונייטרה ומשם, בתיאום עם הצלב האדום או האו”ם, הועבר לשטח סוריה. לדבריו היו עשרות מקרים כאלה בלבד. דוברי הצלב האדום טוענים כי כל אזרח שהועבר בתיווכם לשטח סוריה לאחר המלחמה נדרש לחתום על מסמך שמעיד כי הוא עושה זאת מרצון. את המסמכים החתומים, או את הנתונים שיעידו על מספר העוברים לסוריה בנסיבות אלו, הם אינם מוכנים לספק עד שיעברו 50 שנה.
מניעת שיבה
פטמה קטיה היתה ככל הנראה האזרחית האחרונה שהועברה מרמת הגולן לשטח סוריה. היא היתה כפרייה עיוורת בשנות השלושים לחייה, שבזמן המלחמה ברחה אל השדות ואיבדה את דרכה. במשך שלושה חודשים היא ניזונה מעשבים ומפרי עץ תאנה, שתחתיו מצאה צל, עד שנמצאה על ידי סיור של חיילי צה”ל. כתב “ידיעות אחרונות”, עמנואל אלנקווה, סיפר בידיעה שהתפרסמה ב-3 בספטמבר כי “למזלה נמצא במקום גם מעיין קטן, ולכן לא מתה מצמא”. קטיה הועברה לבית החולים פוריה כשמשקלה 32 ק”ג בלבד, מסופר בכתבה. כעבור כמה שבועות, לאחר שחזרה לאיתנה, היא הועברה בסיוע הצלב האדום לסוריה.
עד סוף הקיץ של 67′ לא נותרו כמעט אזרחים סורים ברחבי רמת הגולן. כוחות צה”ל מנעו חזרת תושבים, ואלה שנשארו בכפרים פונו באמצעות מתווכים לסוריה. ב-27 באוגוסט הוציא אלוף הפיקוד צו המגדיר 101 כפרים בגולן “נטושים” ואוסר על כניסה לתחומם. “העובר על הוראות צו זה, דינו מאסר חמש שנים או קנס 5,000 לירות או שני העונשים כאחד”.
מדי שבועיים חובר דו”ח המסכם עניינים אזרחיים תחת הממשל הצבאי בגולן. בסיכום השבועיים האחרונים של ספטמבר, למשל, נכתב כי “במשך התקופה הנסקרת פתחו כוחותינו באש 22 פעם לגירוש רועים ומסתננים שהתקרבו למוצבינו. בפעולות נוספות נתפסו, נעצרו והועברו לחקירה שלושה מסתננים סורים ושני מסתננים לבנונים”. חשוב להדגיש כי בדיווחים מצוין במפורש כי אלה היו אזרחים בלתי חמושים.
מפקד הממשל ציין בדו”ח כי “יחסית לשבועות האחרונים פחת מספר החדירות מהשטח הסורי – זאת לאור ערנות כוחותינו הפותחים באש לעבר מסתננים ורועים המתקרבים”. בכל דו”ח פורטו כמה מהמקרים. ב-27 בספטמבר “זיהתה תצפית של גולני 15 אנשים בכפר דבח. זחל שיצא אל הכפר ירה לעברם. לאחר היריות הם ברחו”. ב-21 בחודש ירה מארב באזור אל חמידייה לעבר שלוש נשים. גם הן ברחו מהמקום. יום למחרת פתח מארב אחר של גולני באש אל שתי דמויות. אחד נהרג והשני הועבר לחקירה בקונייטרה. על פי הדו”ח שניהם היו אזרחים לא חמושים. יום למחרת דווח כי מוצב 11 ירה אל שני אזרחים לא מזוינים. ויומיים לאחר מכן בשעה 10 בבוקר ירה מוצב 13 אל ארבע נשים וחמור. הן תפסו מחסה מהירי ובשעה 12:20 ירו לעברן שוב עד שנסו.
שבעה כפרים נסרקו באותם השבועיים. כולם נמצאו נטושים. עוד מצוין בדו”ח כי באותו החודש התקבלה בקשה להחזיר לקונייטרה גבר עיוור ואת אשתו. “הבקשה נדחתה ובזה נמנע תקדים של החזרת תושבים לקונייטרה”. על פי הדו”ח, 24 אנשים הועברו אל השטח הסורי באמצעות הצלב האדום במשך אותם השבועיים.
בדו”ח המסכם את השבועיים הבאים, הראשונים של אוקטובר, נזכרים יותר מ-20 מקרי ירי להרחקת מסתננים. ב-7 בחודש ירה מוצב באזור ג’בתא א-חשב כמה צרורות מאג אל קבוצה של כ-25 ערבים שעבדו בסמוך, בטווח 500 מטר. הערבים ברחו. ב-8 בחודש ירה מוצב 10 שבאזור אופניה שלושה צרורות מאג לעבר עדר פרות ורועה לא מזוין. “העדר והרועה ברחו”.
באותם השבועיים, על פי הכתוב, סרק סיור של הממשל שבעה כפרים. באחד מהם, קצרין, נמצאה משפחה, אב וארבעה ילדים וכן זקן משותק. בדו”ח מצוין כי הזקן הועבר לשטח סוריה. לא נכתב דבר על גורלם של בני המשפחה.
עוד באותם שבועיים הוגשו כתבי אישום נגד 14 תושבי הגולן. שבעה על כניסה לאזור הרמה משטח סוריה ושבעה על תנועה הפוכה. על פי דיווח הצבא הועברו לשטח סוריה שבעה אנשים באותה התקופה.
כל האירועים שנסקרו בדו”חות נאסרו על ידי הצנזורה לפרסום בעיתוני התקופה. רק מקרים שבהם נתקלו כוחות צה”ל באזרחים חמושים או בלוחמים סוקרו בהרחבה. לפעמים הופיעו גם ידיעות קטנות על פועלו של בית המשפט בקונייטרה. ב-23 ביולי כתב יהודה אריאל ב”הארץ” כי “בית הדין הצבאי ברמת הגולן החל עתה בעבודה בקצב מוגבר, מחמת התיקים הרבים המובאים בפניו… תושבי הרמה שנתפסו משוטטים בכפרים נשלחו לבית הסוהר שליד משטרת קונייטרה”. שבוע לאחר מכן דווח כי “לחודשיים וחצי מאסר על הסתננות מסוריה לרמת הגולן נידונו בבית המשפט הצבאי בקונייטרה שני ילדים בני 12 שלכל אחד מהם קרובים בכפר הדרוזי בוקעתה. שני הילדים הודו כי נשלחו על ידי מבוגרים להסתנן הן למטרות קשר עם קרובים והן לצורך ביזה”. כל אסורי בית הכלא הצבאי בקונייטרה הועברו לסוריה לאחר ריצוי עונשם.
בסיכום ישיבת הוועדה שהיתה אחראית על עניינים אזרחיים בשטחים המוחזקים, שהתכנסה ב-3 באוקטובר בלשכת שר הביטחון, הופיעה פליטת קולמוס נדירה. “הגירוש יבוצע על פי הצו למניעת הסתננות (ולא כפי שנכתב על פי ה’חוק’ שהוא חל בישראל בלבד)”. אך ברמה הרשמית המשיכה ישראל להכחיש כל פינוי או גירוש אזרחים. במאמרו בכתב העת “לייף” טען משה דיין: “לאחר המלחמה אמנם ביקש הצלב האדום לאפשר לתושבים לחזור לכפריהם, אך ממשלת סוריה לא תמכה בתביעה זו. מכל מקום לא בתוקף. ממשלת דמשק מתעניינת ומעוניינת רק בחידוש המלחמה נגד ישראל, ולמפוני הגולן היא אומרת כי ‘בינתיים’, עד שתובס ישראל, עליהם להצטרף אל קרוביהם שבכפרים רחוקים או להיכנס למחנות פליטים ולקבל מנות מזון מאונרוו”א”.
נקייה מתושבים
בבוקר ה-9 ביוני 67′, יום ההתקפה הישראלית על רמת הגולן, כינס הרמטכ”ל יצחק רבין ישיבה בחמ”ל אגף מבצעים. “ברמה אין אוכלוסייה גדולה ויש לקבלה כשהיא נקייה מתושבים”, אמר האלוף רחבעם זאבי, שהיה סגן ראש אג”ם. צה”ל לא קיבל את הרמה ריקה כפי שרצה זאבי, אבל הוא דאג שהיא תהיה כזאת. כעבור 20 שנה, במאמר שבו הגן על משנת הטרנספר שלו, כתב זאבי ב”ידיעות אחרונות”: “הפלמ”חאי דוד אלעזר (דדו) ז”ל סילק את כל הכפריים הערביים מרמת הגולן אחרי מלחמת ששת הימים, והוא עשה זאת באישורם של רבין הרמטכ”ל, דיין שר הביטחון ואשכול ראש הממשלה”.
דממת מוות שוררת עכשיו ברמתאנייה. רק הדי הפגזים של הטנקים המתאמנים בקרבת מקום נשמעים לפעמים בין בתי הכפר, מהדהדים בין הקירות. על פי התיאור של נאדי ט’, הבית שבו גדל עוד עומד על תלו, וכך גם הרפת. הגגות הרוסים. בחדרים גדלים עשבים וקוצים. עץ התאנה שגדל בחצר מוטט את אחד הקירות, אין זכר לבית העץ שבנה נאדי בצמרתו, גם לא לגינת הירק שטיפח עם אמו תחת ענפיו. גם המעיין יבש והבריכה הרוסה. אי אפשר יותר לטעום את המים.*
יחס מיוחד
חיילי צה”ל קיבלו הנחיה מפורשת לא לפגוע בדרוזים ובצ’רקסים
בזמן המלחמה קיבלו חיילי צה”ל הנחיה מפורשת לא לפגוע בתושבים הדרוזים והצ’רקסים בגולן. אלה, שלא ידעו על ההנחיה, נהגו כשאר הכפריים בגולן ורובם נטשו את בתיהם עד יעבור זעם. הצ’רקסים עברו ברובם לקונייטרה ותושבי הכפרים הדרוזיים עין קיניה, מסעדה ובוקעתה עברו להשתכן אצל קרוביהם במג’דל שמס.
בניגוד לשאר תושבי הגולן, ימים אחדים אחרי המלחמה הם הורשו לחזור לכפריהם. הדרוזים חזרו כמעט כולם. רק כמה מאות מהם, שהיו באותה העת בשטח סוריה, לא הורשו לחזור. רוב הצ’רקסים לא חזרו. רבים מהם היו קרובי משפחה של אנשי צבא סורים, שהמשיכו בשירותם הצבאי גם לאחר המלחמה. המעטים שנשארו בקונייטרה פונו או עזבו כעבור כמה חודשים בשל תנאי המחיה הקשים שנגזרו עליהם בעיר, ומשום שקהילתם היתה מפוררת ומפוזרת אחרי המלחמה.
לדעתו של איש המודיעין אלי הלחמי, היחס המיוחד היה “מדיניות שנקבעה בשל ברית הדמים שכרתנו עם שתי העדות האלו, עוד בתקופת מלחמת העצמאות”. היו כנראה שיקולים נוספים. בארכיון משרד הביטחון עדיין נמצאות תוכניותיו של יגאל אלון להקים בשטח רמת הגולן את מדינת הדרוזים, אשר על פי חזונו היתה עתידה להיות מדינה ידידותית לישראל שתחצוץ בינה לבין הערבים.
הפינוי האחרון
תושבי הכפר הדרוזי סחיתה הצטוו לעזוב ב-1970
הכפר הסורי האחרון שנעזב ברמת הגולן היה סחיתה. במפקד האוכלוסין הישראלי שנערך באוגוסט 67′ נמנו בו 32 משקי בית ובהם 173 אזרחים, כולם דרוזים. שלוש שנים לאחר המלחמה החליט צה”ל לפנות את תושביו ולהרוס את בתיו, בגלל קרבתו אל קו הגבול. בצו הפינוי, שעליו חתם האלוף מרדכי גור, נכתב כי הוא “נעשה מטעמים של הכרח צבאי”.
עלי סלאמה, בן 77, יליד הכפר, מספר ש”סחיתה היה כפר קטן ועני יחסית. הבתים היו צנועים. רובם היו בנויים מאבן לבנה אשר נחשבה זולה יותר מאבן הבזלת שהיתה נפוצה בכפרים הגדולים. רוב האדמות היו בבעלות החקלאים שקיבלו אותן כחלק מהרפורמה האגררית של הממשלה הסורית. אלו היו חלקות קטנות ובהן גידלנו בעיקר דובדבנים, שקדים ותפוחים”.
לדברי סלאמה, “בערך חודש לאחר המלחמה בא לכפר קצין, אני חושב שהוא היה מהממשל הצבאי. הוא אסף את כל הגברים ברחבה המרכזית של הכפר והודיע שאנחנו נמצאים על קו הגבול ולכן לא נוכל להישאר כאן. הוא הבטיח שנקבל בתים בכפר מסעדה, בית תמורת בית. הציעו לנו בתים של עקורים שברחו, אבל אף אחד לא הסכים לקבל בית כזה. בסוף נתנו לנו בתים שהשאירו קציני הצבא הסורי בכפר מסעדה וגם הבטיחו שאת הבתים שלנו ישאירו במקומם, ושבעתיד, אם המצב ישתפר, נוכל לחזור אליהם”.
היום נמצא הכפר בשטח ממוקש ואי אפשר להיכנס אליו או לאדמותיו. בעליהם נאלצים להסתפק במטעים המעטים שנשארו מחוץ לשדות המוקשים ולהשקיף מרחוק על שרידי בתיהם.
קישור לכתבה
www.vardhanlezuz.org.il
ג. להלן ההודעה, אותה אני שולח למקומות שונים:
אל:
הנדון: חיפוש מידע.
א.ג.נ.
בבעלותי הבלוג disability5.com שעוסק בתחום של אנשים עם מוגבלויות. אני מחפש פלטפורמות ו/או אתרי אינטרנט, בהם אוכל למצוא תכנים בנושא אנשים עם מוגבלויות אותם אוכל לפרסם בבלוג שלי-וזאת ללא תשלום ובלי בעיה של זכויות יוצרים.
אציין כי הבלוג שלי נבנה בפלטפורמה של wordpress.org-ומאוחסן בשרתים של servers24.co.il
שאלתי אליכם היא: כיצד ניתן למצוא מידע אודות אתרים כאלו? מי יכול לסייע בכך?
בברכה,
אסף בנימיני,
רחוב קוסטה ריקה 115,
כניסה א’-דירה 4,
קרית מנחם,
ירושלים, מיקוד: 9662592.
מספרי טלפון: בבית-02-6427757. נייד-058-6784040. פקס-077-2700076.
נ.ב. 1)אציין כי אני מתקיים מהכנסה נמוכה מאוד-מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי. לפיכך אין ביכולתי לשלם בעבור שירות של איתור המידע עליו מדובר כאן. זאת ועוד: בשל חומרת מצבי גם הנחות גבוהות מאוד פשוט לא יעזרו.
2)מספר הזהות שלי: 029547403.
3)כתובות האי.מייל שלי: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected]
או: [email protected] או: [email protected]
ד. להלן הודעת המייל, אותה שלחתי לשרה מירב כהן:
מכתבי ללשכת השרה מרב כהן.
אסף בנימיני <[email protected]>
אל:
יום א׳, 16 באוק׳ ב-10:07
אל: לשכת השרה מרב כהן.
הנדון: נעליים אורטופדיות.
א.ג.נ.
לאחרונה(אני כותב דבריי אלו ביום חמישי, ה-13 לאוקטובר 2022) נאלצתי לרכוש נעליים אורטופדיות בסכום של 600 שקלים-מה שמהווה עול כלכלי כבד עבור אדם כמוני שמתקיים מהכנסה נמוכה מאוד-מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי.
שאלתי בעניין זה היא: האם הינכם מכירים קרן צדקה, עמותה או ארגון כלשהם מהם ניתן להגיש בקשה לקבלת החזר כספי על הוצאה כזו?
בברכה,
אסף בנימיני,
רחוב קוסטה ריקה 115,
כניסה א’-דירה 4,
קרית מנחם,
ירושלים, מיקוד: 9662592.
מספרי טלפון: בבית-02-6427757. נייד-058-6784040.
פקס-077-2700076.
נ.ב. 1)אני מצרף לפנייתי אליכם קובץ שכולל:
-
-
- צילום של תעודת הזהות שלי.
- אישור על הקצבה אותה אני מקבל מן המוסד לביטוח לאומי.
- צילום של הקבלה בעבור רכישת הנעליים האורטופדיות על-ידי.
-
2)אתר האינטרנט שלי:
3)מספר הזהות שלי: 029547403.
4)כתובות האי.מייל שלי: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: ass.benya[email protected] או: [email protected] או: [email protected]
5)אציין כי שום ארגון, עמותה או משרד ממשלתי אליהם אני פונה אינם מוכנים לסייע בעניין זה.
6)להלן דוגמא לאחת מן התשובות אותן קבלתי בעניין זה:
אנחנו לא יכולים לבדוק החזר לגבי נעליים אורתופדיות
רק אתה מברר לגבי זה נושא זה
בברכה,
אורית מוקד שר”פ
הסתר הודעה מקורית
מאת: אסף בנימיני <[email protected]>
נשלח: יום ראשון 16 אוקטובר 2022 09:42
אל: Moked <[email protected]>
נושא: Re: Re: מכתבי אל ” sharapplus.co.il”.
לא על כך שאלתי. אני כבר רכשתי נעליים אורטופדיות-ואני שאלתי על זכאות להחזר כספי על הנעליים שאני כבר רכשתי ולא על בדיקה אצל רופא.
ביום ראשון, 16 באוקטובר 2022 בשעה 09:22:18 GMT+3, Moked<[email protected]> כתב/ה:
שלום לך
לגבי נעליים אורתופדיות צריך לבוא לרופא אורתופד והוא יחליט את הנושא
בברכה,
אורית מוקד שר”פ
ה. להלן ההתכתבות הקצרה שהיתה לי בעמוד הפייסבוק של הפעילה החברתית האיטלקייה FRANCA VIOLA:
ב-10 ביולי 2018 הצטרפתי לתנועת נתגבר המוקדשת לאנשים עם מוגבלויות בלתי נראות.
המחויבות שלנו היא לקדם זכויות חברתיות לאנשים שנפגעו ממוגבלות בלתי נראית, למשל. אנשים כמוני, הסובלים ממוגבלות ופתולוגיות חמורות שאינן ניכרות מיד בעיני אחרים. הנראות המופחתת הזו גורמת לאפליה, גם בהשוואה לאוכלוסיות אחרות עם מוגבלות.
ההזמנה להצטרף לתנועה פתוחה לכולם ולעניין זה ניתן לפנות לנשיאת התנועה בדמותה של הגב’ טטיאנה קדוצ’קין באמצעות מספרי הטלפון הבאים:
972-52-3708001 או 972-3-5346644
ראשון עד חמישי בין השעות 11:00-20:00 (שעון ישראל) למעט חגים לאומיים יהודיים וישראלים.
אסף בנימיני – מחבר המכתב.
למידע נוסף:
https://www.nitgaber.com
https://disability5.com
מחבר
אסף בנימיני היי, גם אני והמבנה שלי עוסקים בפרויקטים רבים בנושא נכות במיוחד הבלתי נראים, צרו איתי קשר בטלפון 3934041051
Antonio Lombardi אני דובר עברית – והידע שלי בשפות אחרות מוגבל מאוד. מסיבה זו היכולת שלי להסביר ולפרט דברים בשיחה עדיין בעייתית מאוד (פניתי לחברת תרגום מקצועית שתכתוב את ההודעה ששלחתי לך). בכל מקרה תודה על הזדהותך עם מטרות התנועה שלנו ועל הרצון לקחת חלק בפעילות ולעזור. בברכה, אסף בנימיני.
ו. להלן הודעת המייל שאני שולח למקומות שונים:
אל:
הנדון: כלים טכנולוגיים.
א.ג.נ.
החל משנת 2007 אני משתתף במאבק הנכים בישראל-מאבק שכידוע סוקר בהרחבה גם באמצעי התקשורת.
אחד האמצעים באמצעותם אנו מנסים לקדם את המאבק הוא על-ידי שימוש בכלים טכנולוגיים שונים: כתיבה ברשתות חברתיות, פתיחת אתרי אינטרנט ונסיון לקדמם ולשפרם, ניהול קהילות וירטואליות וכד’.
שאלתי בעניין זה היא: האם יש ביכולתם של החברה או הארגון שלכם להציע כלים טכנולוגיים שיוכלו לסייע לנו במאבקנו? ואם כן-באילו תחומים, וכיצד?
בברכה,
אסף בנימיני,
רחוב קוסטה ריקה 115,
כניסה א’-דירה 4,
קרית מנחם,
ירושלים, מיקוד: 9662592.
מספרי טלפון: בבית-02-6427757.
נייד-058-6784040. פקס-077-2700076.
נ.ב. 1)מספר הזהות שלי: 029547403.
2)אתר האינטרנט שלי: https://disability5.com/
3)ביום 10.7.2018 הצטרפתי לתנועה חברתית בשם “נתגבר”-נכים שקופים. אנו מנסים לקדם את זכויותיהם של הנכים השקופים, קרי: אנשים כמוני שסובלים מבעיות רפואיות ומחלות קשות מאוד שאינן נראות באופן בולט כלפי חוץ-חוסר ניראות חיצונית שגורם לאפליה קשה מאוד כלפינו.
מנהלת התנועה, שהיא גם המייסדת שלה היא גברת טטיאנה קדוצ’קין, וניתן להשיג אותה במספר הטלפון 052-3708001.
זמני המענה הטלפוני: ימים ראשון עד חמישי בין השעות 11:00-20:00.
4)להלן מספר מלות הסבר על התנועה שלנו, כפי שהופיעו בעיתונות:
טטיאנה קדוצ’קין, אזרחית מהשורה, החליטה להקים את תנועת ‘נתגבר’ לעזרתם של מי שהיא מכנה אותרם ‘הנכים השקופים’. עד כה התכנסו אל התנועה שלה כ-500 איש מכל רחבי הארץ. בראיון ליומן ערוץ 7 היא מספת על המיזם ועל אותם נכים שלא זוכים לסיוע ראוי ומספיק מהגורמים הרלוונטיים, רק משום שהם שקופים.
לדבריה את אוכלוסיית הנכים ניתן לחלק לשתי קבוצות: נכים עם כסא גלגלים ונכים ללא כסא גלגלים. את הקבוצה השנייה היא מגדירה כ”נכים שקופים” מפני שלדבריה אינם מקבלים את אותם השירותים כפי שמקבלים הנכים עם כסא הגלגלים, למרות שהם מוגדרים בעלי 75-100 אחוזי נכות.
אנשים אלו, היא מסבירה, אינם יכולים להתפרנס לבד, והם זקוקים לעזרת השירותים הנוספים שזכאים להם הנכים עם כסאות הגלגלים. לדוגמא, הנכים השקופים מקבלים קצבת נכות נמוכה מביטוח לאומי, לא מקבלים תוספות מסוימות כמו קצבת שירותים מיוחדים, קצבת מלווה, קצבת ניידות וכן הם מקבלים קצבה נמוכה יותר ממשרד השיכון.
לפי המחקר שערכה קדוצ’קין נכים שקופים אלו רעבים ללחם למרות הניסיון לטעון שבישראל של 2016 אין אנשים רעבים ללחם. עוד קובע המחקר שביצעה כי אחוזי ההתאבדות בקרבם גבוהים. בתנועה שהקימה היא פועלת להכנסת הנכים השקופים לרשימות ההמתנה לדיור ציבורי. זאת מאחר ולדבריה הם אינם נכנסים לרשימות אלו בדרך כלל למרות שהם אמורים להיות זכאים. היא מקיימת לא מעט מפגשים עם חברי כנסת ואף משתתפת בישיבות ודיוני ועדות רלוונטיות בכנסת, אך לדבריה המסוגלים לסייע אינם מקשיבים והמקשיבים נמצאים באופוזיציה ולכן אינם יכולים לסייע.
כעת היא קוראת לעוד ועוד נכים “שקופים” לחבור אליה, לפנות אליה על מנת שתוכל לסייע להם. להערכתה לו יימשך המצב כפי שהוא כיום לא יהיה מנוס מהפגנת נכים שיתבעו את זכויותיהם ואת התנאים הבסיסיים למחייתם.
5)כתובות האי.מייל שלי: [email protected] ו-: [email protected] ו-: [email protected] ו-: [email protected] ו-: [email protected]
ו-: [email protected] ו-: [email protected] ו-: [email protected]
6)להלן כמה קישורים לפרופילים שלי ברשתות החברתיות השונות:
https://www.pond5.com?ref=assaf197254749
https://share.socialdm.co/assftt
https://actionnetwork.org/petitions/disabled-people-worldwide?source=direct_link&
https://aff.pays.plus/827f6605-9b3c-433d-b16f-5671a4bba62a?ref=
https://link.protranslate.net/9UCo
https://www.facebook.com/groups/545981860330691/
https://www.youtube.com/channel/UCN4hTSj6nwuQZEcZEvicnmA
https://www.webtalk.co/assaf.benyamini
https://assafcontent.ghost.io/
https://anchor.fm/assaf-benyamini
https://www.youtube.com/watch?v=sDIaII3l8gY
https://www.youtube.com/channel/UCX17EMVKfwYLVJNQN9Qlzrg
https://twitter.com/MPn5ZoSbDwznze
https://www.facebook.com/profile.php?id=100066013470424
ז. להלן ההתכתבות שלי עם חברת “גל ים סטודיו”:
עבור אסף – בהמשך לפנייתך ל GalyamStudio
יום ג׳, 18 באוק׳ ב-10:47
אתה רואה את הפרסומים באתר שלי כסוג של “שיימינג”-אולם עליך להבין 2 דברים:
1)מותר לי לפרסם באתר שלי מה שאני רוצה-ואני לא צריך לשאול אף אחד.
2)מדינת ישראל הביאה אותנו(ציבור הנכים השקופים) למצב בו לא נותרה לנו כל ברירה או אפשרות אחרת.
הדברים גרמו לך לאנטגוניזם? האנטגוניזם קיים כלפינו כך או כך באופן אוטומטי-כך שאין לדבריך אלו שום משמעות מבחינתי.
ועם כל הכבוד, הרי מה יותר חשוב או משמעותי: רגשות האנטגוניזם שלך ושל הרבה מאוד אנשים אחרים-או נכים שעלולים להיפלט לרחוב ולמצוא שם את מותם?
ואני לא מצפה שתענה על כך-ותעזוב את עניין האנטגוניזם, ואסכם את הדברים בקצרה:
אני עושה את הדברים כך משום שלא נותרה כל ברירה או אפשרות אחרת(הרי מה מצפים שנעשה: שלא ננסה להיאבק במדיניות שלא מאפשרת לאנשים להישאר בחיים?).
בברכה,
אסף בנימיני.
נ.ב. אדגיש כי גם את ההתכתבות שלנו אני לא מתכוון לשמור בסוד-הרי אין כאן שום דבר סודי. אפרסם מה שצריך על פי שיקול דעתי.
ביום שלישי, 18 באוקטובר 2022 בשעה 10:34:09 GMT+3, גל ים סטודיו<[email protected]> כתב/ה:
הסתר הודעה מקורית
היי אסף,
אני רואה שאתה מצוטט באתרך התכתבויות עם חברות שמהן אתה מבקש עזרה, דבר שגרם לי לאנטגוניזם בצורה אוטומטית,
דבר זה אינו תואם את הערכים שלנו ואני רואה זאת כ”שיימינג” לכל דבר ועניין (מה אם חברה שאינה מעוניינת לתת לך שירות בחינם, האם אתה מודיע לחברה כגילוי נאות על כך שתפרסם את ההתכתבות מולה לכל מען דבעי?)
אני מצפה שההתכתבות שלי איתך לא תפורסם ותישאר ביני לבינך בלבד!
לגבי שאלתך, כפי שחשבת, כן השירות שלנו עולה כסף.
אנחנו צוות של כ 10 עובדים שצריך להתפרנס מהשירותים הללו, מכיוון שמדובר בעמותה אני כמובן מוכן לתת הנחה אבל לצערי לא יכול לסבסד אותם.
בברכה,
נאור גל ים | מנכ”ל
C.E.O | Naor Gal Yam
מוזמנים לצפות בלקוחות ממליצים
בתאריך יום ג׳, 18 באוק׳ 2022 ב-10:22 מאת אסף בנימיני <[email protected]>:
זה יכול להיות רלוונטי מבחינה מעשית בעבור האתר שלי disability5.com שעוסק בנושא אנשים עם מוגבלויות.
אלא שישנה כאן בעיה: אני מניח כי מדובר בשירות בתשלום. אציין כי אינני מתלונן על כך-ככל הנראה אתם מתפרנסים מכך-וזה כמובן בסדר גמור. אלא שמפאת הכנסתי הנמוכה(אני מתקיים מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי) אין לי יכולת לשלם על כך. ישנם חברים רבים מאוד בתנועה שלנו שמצוקתם הכלכלית אף חמורה בהרבה משלי-וברור לחלוטין כי אנשים שנאלצים להתלבט על בסיס יום יומי בין רכישת מצרכי מזון בסיסיים לרכישת תרופות חיוניות ואף נמצאים בסכנה של היפלטות לרחוב בגלל חוסר יכולת לשלם שכר-דירה לא יוכלו לשלם על שירותי גרפיקה.
בברכה,
אסף בנימיני.
ביום שלישי, 18 באוקטובר 2022 בשעה 10:13:09 GMT+3, גל ים סטודיו<[email protected]> כתב/ה:
אנחנו יודעים לתת מענה של שירותי גרפיקה ועיצוב, אפיון ופיתוח אתרים ודפי נחיתה וקידום אורגני לאתרים.
האם אחד מהשירותים שכתבתי לך רלוונטי עבורך?
תודה
בברכה,
נאור גל ים | מנכ”ל
C.E.O | Naor Gal Yam
מוזמנים לצפות בלקוחות ממליצים
בתאריך יום ג׳, 18 באוק׳ 2022 ב-10:10 מאת אסף בנימיני <[email protected]>:
אני שותף במאבק הנכים בישראל משנת 2007. החל מתאריך 10.7.2018 אני עושה זאת במסגרת תנועת “נתגבר”-נכים שקופים.
אני שואל באם יש באפשרותכם להציע לנו כלים טכנולוגיים שיכולים לסייע לנו.
כמובן שהשאלה היא כללית ולא ספציפית.
בברכה,
אסף בנימיני.
נ.ב. מנהלת התנועה שלנו היא הגברת טטיאנה קדוצ’קין, ומספרי הטלפון שלה הם: 052-3708001. ו-: 03-5346644.
המענה הטלפוני אצלה הוא בימים א’-ה’ בין השעות 11:00-20:00.
היא דוברת רוסית ברמה גבוהה מאוד של שפת אם-אבל גם עברית.
ביום שלישי, 18 באוקטובר 2022 בשעה 10:01:40 GMT+3, גל ים סטודיו<[email protected]> כתב/ה:
היי אסף,
שמי נאור מחברת GalyamStudio, פנית אלינו בנושא “כלים טכנולוגיים” דרך האתר שלנו.
במייל שלך כתבת רבות אך לא הצלחתי להבין במה נוכל לעזור לך?
אשמח אם תהיה מדויק בבקשה/צרכים שלך
תודה והמשך יום נעים
בברכה,
נאור גל ים | מנכ”ל
C.E.O | Naor Gal Yam
מוזמנים לצפות בלקוחות ממליצים
אסף בנימיני <[email protected]>
אל:
גל ים סטודיו
יום ג׳, 18 באוק׳ ב-10:50
ולסיכום: לא אוכל להצטרף לשירות שלכם-אין לי יכולת לשלם.
נראה לי שבכך ניתן לסכם את הדברים.
בברכה,
אסף בנימיני.
ביום שלישי, 18 באוקטובר 2022 בשעה 10:01:40 GMT+3, גל ים סטודיו<[email protected]> כתב/ה:
היי אסף,
שמי נאור מחברת GalyamStudio, פנית אלינו בנושא “כלים טכנולוגיים” דרך האתר שלנו.
במייל שלך כתבת רבות אך לא הצלחתי להבין במה נוכל לעזור לך?
אשמח אם תהיה מדויק בבקשה/צרכים שלך
תודה והמשך יום נעים
בברכה,
נאור גל ים | מנכ”ל
C.E.O | Naor Gal Yam
מוזמנים לצפות בלקוחות ממליצים
ח. להלן הפוסט, שהעליתי ברשת החברתית פייסבוק ביום שלישי, ה-18 לאוקטובר 2022:
כידוע, בימים אלו ממשיכה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. בשבוע האחרון נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין הוציא הוראה/ פקודה למבצע גיוס נרחב מקרב האזרחים הרוסים. אלא שרבים מאוד מאזרחי רוסיה מתנגדים למלחמה ומנסים למצוא כל דרך על מנת שלא להישלח לחזית-רבים מנסים לברוח מן המדינה, ומתברר שקיימת תופעה נרחבת שבישראל שומעים עליה הרבה פחות: אזרחים רוסים שבוחרים להטיל מום בעצמם וליהפך לנכים-וזאת על מנת שלא להתגייס לצבא ולא לקחת חלק בזוועות להן גורם בימים אלו הצבא הרוסי. כך קרא שבאינטרנט בשפה הרוסית(חלק גדול מן הרשתות החברתיות חסומות שם בפקודת השלטונות-אבל חלק מן האינטרנט כן פועל, כמו הרשת החברתית vk.com בה יש לי פרופיל בשנים האחרונות) אחת ממילות החיפוש הפופולריות ביותר היא הביטוי “איך לשבור יד”(ברוסית: Как сломать руку).
אציין כי אני לא יודע רוסית(וגם את התירגום לרוסית של הביטוי “איך לשבור יד” אני השגתי מגוגל טרנסלייט וכמובן שלא תרגמתי אותו בעצמי) -וכל הפוסטים ברוסית שאני מעלה ברשת החברתית vk.com הם טקסטים שקשורים למאבק הנכים אותם השגתי מחברות תרגום.
בכל מקרה, כאשר הקשתי בשורת החיפוש של הרשת vk.com את הביטוי
Как сломать руку-איך לשבור יד אכן קבלתי תוצאות רבות מאוד.
בחלק מן הקהילות אליהן אני מגיע ב-vk.com לאחר הקשת ביטוי החיפוש הזה כבר התחלתי להשאיר הודעות.
זה עוד אפיק פעולה(קצת מופרע ועקום…) אותו מצאתי.
מי שרוצה לתקוף אותי על זה מוזמן-ממש לא איכפת לי.
ט. להלן הפוסט, שהעליתי בעמוד הפייסבוק של “מחשבים לתרומה בחינם”:
אל: “מחשבים לתרומה בחינם”.
הנדון: בדיקת ציוד.
א.ג.נ.
לפני בערך כחצי שנה רכשתי מחשב מחברת pcdeal.co.il .
לאחרונה(אני כותב דבריי אלו ביום 21 לאוקטובר 2022) יש במחשב שלי מספר תקלות שמתרחשות באופן אקראי: מסך שחור שפתאום מופיע, מחשב נתקע באופן פתאומי ומקשים במקלדת שלפתע אינם מגיבים.
החברה ממנה קניתי את המחשב(חברת pcdeal.co.il) נמצאת באזור הצפון-ומאחר ואני מתגורר בירושלים ככל הנראה הבאת המחשב אליהם, בדיקת הציוד במעבדה ולאחר מכן החזרת הציוד והתקנה מחודשת אצלי תהיה תהליך מסורבל מאוד שייקח זמן רב(ולכן זה ככל הנראה לא יתאפשר-ולמרות שיש אחריות על כל הציוד)-וזאת מאחר ויש כאן שני קשיים נוספים:
1)אין לי רכב או רישיון נהיגה-ולכן אין לי כל יכולת להביא אליהם את המחשב בעצמי. בשל נכותי הגופנית, מצוקתי הכלכלית וכן המרחק הגיאוגרפי הניכר גם הבאת הציוד אל החברה על-ידי באמצעות מונית אינה אפשרית.
2)מחמת נכותי הגופנית אין לי יכולת לארוז את הציוד אצלי בבית בכוחות עצמי בתוך קרטון לפני העברתו למעבדה. בדיוק מאותה הסיבה אין לי יכולת לדאוג להתקנה מחודשת של המחשב לאחר חזרתו מן הבדיקה.
לפיכך אני מחפש חברה שפעילה באזור ירושלים, ממנה ניתן לקבל את השירות הזה.
ברור לי לחלוטין כי האחריות שיש על המחשב לא תהיה רלוונטית במקרה כזה-אולם מאחר והיכולת של עבודה עם מחשב היא דבר חיוני בימינו אני לא יכול להרשות לעצמי תקופה ממושכת של מספר שבועות או אולי אף יותר מכך בה לא תהיה לי גישה למחשב(מדובר במחשב היחיד שיש לי בבית-ובמצבי אין לי יכולת לרכוש מחשב נוסף). וישנם בעיה/ קושי נוספים: אני מתקיים מהכנסה נמוכה מאוד-מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי. לפיכך אין ביכולתי לרכוש מחשב חדש במקום המחשב שיש לי עכשיו שיש בן את כל התקלות אותן תיארתי. זאת ועוד: בשל חומרת מצבי אפילו תשלום לטכנאי מחשבים בעבור בדיקת המחשב עשויה להיות בעייתית מאוד-ובשל היותי אדם מאותגר טכנולוגית סביר שרבים מאוד ינסו(ואלי יצליחו) לרמות אותי-בגלל חוסר ההבנה שלי בתחום ישנם חלקים רבים מאוד בעבודה שלא תהיה לי שום יכולת לבדוק.
מה לדעתכם יכול להיות הפתרון במקרה כזה?
בברכה,
אסף בנימיני,
רחוב קוסטה ריקה 115,
כניסה א’-דירה 4,
קרית מנחם,
ירושלים, מיקוד: 9662592.
מספרי טלפון: בבית-02-6427757. נייד-058-6784040. פקס-077-2700076.
נ.ב. 1)מספר הזהות שלי: 029547403.
2)כתובות האי.מייל שלי: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: assafff[email protected] או: [email protected] או: [email protected]
י. להלן ההתכתבות שלי מקבוצת הפייסבוק “אסיה4: תרגומים ועדכונים מהעולם האסייאתי” מיום ראשון, ה-23 לאוקטובר 2022 בשעה 7:20 בבוקר:
אסף בנימיני שיתף קבוצה.
אל: “אסיה4: תרגומים ועדכונים מהעולם האסייאתי“.
אני כותב בבלוג disability5.com-בלוג רב-לשוני בשפות: אוזבקית, אוקראינית, אורדו,אזרית, איטלקית, אינדונזית, איסלנדית, אלבנית, אמהרית, אנגלית, אסטונית, ארמנית, בולגרית, בוסנית, בורמזית, בלארוסית, בנגלית, בסקית, גיאורגית, גרמנית, דנית, הולנדית, הונגרית, הינדית, ויאטנמית, טג’יקית, טורקית, טורקמנית, טלוגו, טמילית, יוונית, יידיש, יפנית, לטבית, ליטאית, מונגולית, מלאית, מלטזית, מקדונית, נורבגית, נפאלית, סוואהילי, סינהלזית, סינית, סלובנית, סלובקית, ספרדית, סרבית, עברית, ערבית, פאשטו, פולנית, פורטוגזית, פיליפינית, פינית, פרסית, צ’כית, צרפתית, קוריאנית, קזחית, קטאלנית, קירגיזית, קרואטית, רומנית, רוסית, שבדית ותאילנדית.
מאחר ומדובר, כאמור בבלוג רב-לשוני אני עושה שימוש רב בשרותי תרגום אוטומטי דוגמת גוגל טרנסלייט-וגם בשרותי תרגום אוטומטי של מנועי חיפוש אחרים כמו שרותי התרגום האוטומטיים של bing.com, שרותי התרגום האוטומטיים של yandex.com וכן בשרותי התרגום האוטומטיים של microsoft.com
שמתי לב כי בכל שרותי התרגום הללו, וללא יוצא מן הכלל התרגומים לטורקמנית או מטורקמנית הם התרגומים בהם יש תמיד הכי הרבה תקלות יותר מתרגומים אל או מכל שפה אחרת(וכמובן שאין לבלבל זאת מתרגומים לטורקית-טורקית וטורקמנית הן הרי שתי שפות שונות…).
מה יכולים לדעתכם להיות ההסברים לכך?
בכל מקרה אציין כי אני לא יודע טורקמנית(אפילו לא מילה אחת)-וכן אציין כי אני לא מתכנת מחשבים ואינני יודע דבר על המנגנון של האלגוריתמים של שרותי התרגום האוטומטיים.
בברכה,
אסף בנימיני.
הממממ לא הבנתי.. איך אתה יודע שיש טעויות בטורקמנית (טורקית?) אם אתה לא יודע את השפה?
עד כמה שידוע לי.. המתרגמות באתרים לא מתרגמות משפת המקור אלא מאנגלית..
אבל לא ברור מה בדיוק רצית לשאול/ לומר?
לייק
השב
מחבר
Tamar Shai-Chordekar יש הרבה בעיות בתרגום לטורקמנית-לא בתרגום לטורקית. התרגום לטורקית עובד בסדר במערכות התרגום האוטומטי(עד כמה שידוע לי טורקית וטורקמנית הן שתי שפות שונות-ואת בהחלט יכולה לתקן אותי באם אני טועה כאן-אשמח לדעת). אני אמנם לא יודע את השפה-אולם מאחר והטקסטים שאני מתרגם בתרגומים האוטומטיים הם יחסית ארוכים מאוד(בעלי כמה עשרות אלפי מלים) יש דברים בהם ניתן להבחין גם מבלי לדעת את השפה, למשל: פרטים אישיים שלי שמושמטים ולא מופיעים בתרגומים, כתובות אי.מייל שלי שמוצגות באופן לא נכון(הן הרי אמורות להיות מוצגות כפי שהן בכל שפה, למשל: כתובת המייל שלי [email protected] אמורה להיות מוצגת באופן הזה בכל שפה שלא תהיה). ואני מעלה את השאלה הבאה: מדוע דווקא בתרגומים לטורקמנית או מטורקמנית יש כל כך הרבה תקלות, ויותר מתרגומים לכל או מכל שפה אחרת-אני תוהה מה יכולה להיות הסיבה לכך. ועוד דבר בו ניתן להבחין גם מבלי לדעת את השפה: במערכות התרגום האוטומטיות לעתים קרובות מאוד כאשר מנסים לתרגם מטורקמנית לשפות אחרות או משפה כלשהיא לטורקמנית מקבלים לעתים קרובות מאוד הודעת שגיאה והמערכת לא מבצעת את הפעולה-וגם זה לא קורה בתדירות כל כך גבוהה בהשוואה לכל שפה אחרת. אני תוהה מה יכולה להיות הסיבה לכך שדווקא בתרגומים לטורקמנית או מטורקמנית המערכת מציגה כל כך הרבה הודעות שגיאה, משמיטה כל כך הרבה פרטים שאמורים להופיע בדיוק באותה צורה בכל שפה שהיא. כמובן שמאחר ואני לא יודע את השפה אין לי שום יכולת לבדוק את הדברים מעבר לכך. בברכה, אסף בנימיני.
לייק
השב
Tamar Shai-Chordekar במערכות התרגום האוטומטיות לא תמיד התרגומים הם מאנגלית-והן הרי יכולות לתרגם מכל שפה לכל שפה, על פי העדפות המשתמשים.\
אסף בנימיני חחח טוב לא ידעתי שיש שפה טורקמנית וד”ר גוגל אישר שיש..
אני לא מצוות המתרגמות אבל כשרני רוצה לתרגם לסינית אני מעדיפה לתרגם מאנגלית לסינית ולא מעברית לסינית.. יתכן וזה צעד ראשון שעליך לעשות.
שנית, גוגל לא יכול להחליף (עדין) בשר ודם שמבין את השפה ולכן כשאתה מתרגם לכל כך הרבה שפות זה בבחינת “תפסת מרובה לא תפסת”.. הייתי מציעה להשקיע בתרגום באנגלית מי שירצה לקרוא את הבלוג יתאמץ לתרגם בעצמו בגוגל.. כשאתה עושה זאת בעצמך זה נראה לא מקצועי, לדעתי האישית כמובן.
Tamar Shai-Chordekar אינני יודע אם אכן שמת לב לתוכנם של דבריי. אני לא מתרגם, לא עובד בחברת תרגום-וכלל לא על כך מדובר. אני מעלה שאלה שנוגעת להתנהגות המוזרה של המתרגמים האוטומטיים(של האלגוריתם או התוכנה שלהם) שדווקא בתרגומים לטורקמנית או מטורקמנית מתקשים לתת תוצאות ונותנים הודעות שגיאה הרבה יותר מאשר מתרגומים לכל שפה אחרת. במידה ואינך יודעת את התשובה לכך זה כמובן לגיטימי-אף אחד הרי לא יודע הכל… על כל פנים ה”חחח” שלך נראה לי מאוד לא במקום. ואכן יש שפה טורקמנית(של מדינה שנקראת טורקמניסטן, שכידוע עד תחילת שנות התשעים היתה חלק מברית המועצות). מאחר ואני לא יודע לא טורקמנית ולא טורקית אינני יודע אם שתי השפות הללו הן שפות דומות או לא. אני בסך הכל העליתי שאלה שנוגעת להתנהגות המוזרה של שרותי התרגום האוטומטיים כאשר מדובר בטורקמנית-ושום דבר מעבר לכך. ובהחלט אפשר לוותר על ה”חחח”-אני בהחלט לא נסיתי לספר בדיחה-וגם השאלה עצמה היא שאלה רצינית ולא בדיחה. בברכה, אסף בנימיני.
Tamar Shai-Chordekar ואני מסכים איתך לחלוטין ששרותי תרגום אוטומטיים לא יכולים באמת להחליף את המתרגם האנושי-ובמיוחד כאשר מדובר בטקסטים הארוכים מאוד אותם אני מתרגם. אני נאלץ לוותר על שירותי המתרגמים האנושיים מסיבה אחרת לחלוטין: הכנסתי הנמוכה וחוסר היכולת שלי לשלם. אני מודע לחלוטין שאני מקבל בדרך זו תוצאה פחות טובה באופן משמעותי מאוד-אבל, כאמור מצבי הכלכלי הקשה פשוט לא מאפשר לי משהו אחר.
ומדוע כתבת “ני חחח טוב לא ידעתי שיש שפה טורקמנית וד”ר גוגל אישר שיש..”-האם באמת לא ידעת את זה? בתור מי שעוסקת בתרגום של שפות אסיאתיות? ספק רב אם את אכן לא יודעת את זה-ככל הנראה כתבת זאת כהערה צינית. השפה הטורקמנית היא אחת השפות החשובות במדינות ברית המועצות לשעבר, ולכן אני מתקשה להאמין כי מי שמתמחים בתרגום שפות אסיאתיות באמת לא יודעים שאכן קיימת שפה כזאת.. בכל מקרה נראה לי משונה מאוד…
מנהל
מומחה קבוצה בתחום טלוויזיה וסרטים [CTX]
לא הבנתי מה מטרת הפוסט, ואיך זה קשור לכאן?
לייק
Sharon Melamed אז אציין(שוב) כי אני שואל כאן שאלה שנוגעת לשרותי התרגום האוטומטיים, ומה יכול לדעתכם להיות ההסבר לכך שדווקא בתרגומים מטורקמנית או לטורקמנית יש כל כך הרבה בעיות ותקלות-יותר מהתרגומים לכל או מכל שפה אחרת. אדגיש(שוב) כי אני לא מתרגם, ולא עובד בחברת תרגום, ומטרתו היחידה של הפוסט היא העלאתה של השאלה שנוגעת להתנהגות התמוהה של התרגומים האוטומטיים ביחס לשפה הטורקמנית.
מנהל
מומחה קבוצה בתחום טלוויזיה וסרטים [CTX]
מאחר ואף אחד פה לא מתרגם מטורקמנית, אני בספק אם תוכל למצוא תשובה לכך. זאת לא הקבוצה המתאימה.
Sharon Melamed מהי הקבוצה המתאימה?
מנהל
מומחה קבוצה בתחום טלוויזיה וסרטים [CTX]
תחפש משהו של מתרגמים מטורקית
Sharon Melamed טורקית היא לא טורקמנית-מדובר בשתי שפות שונות. בתרגומים לטורקית או מטורקית המתרגמים האוטומטיים פועלים באופן תקין-ואין כל כך הרבה תקלות כמו בתרגומים אל או מטורקמנית.
יא. להלן ההודעה, אותה שלחתי למקומות שונים:
אל:
הנדון: פרמלינקס.
א.ג.נ.
אני כותב בבלוג disability5.com-בלוג שעוסק בנושא אנשים עם מוגבלויות, שנבנה במערכת של wordpress.org-ומאוחסן בשרתים של servers24.co.il
לכל פוסט בבלוג שלי יש קישור שמוביל אליו-שזהו הפרמלינק.
אני מחפש תוכנה, או מערכת ברשת האינטרנט באמצעותם אוכל להפיץ את כל הפרמלינקס שלי בתפוצה רחבה ככל הניתן ברשת.
האם אתם מכירים מערכות או תוכנות כאלו?
בברכה,
אסף בנימיני,
רחוב קוסטה ריקה 115,
כניסה א’-דירה 4,
קרית מנחם,
ירושלים, מיקוד: 9662592.
מספרי טלפון: בבית-02-6427757.
נייד-058-6784040. פקס-077-2700076.
נ.ב. 1)מספר הזהות שלי: 029547403.
2)הפרמלינקס של הבלוג disability5.com :
רשימה ממוספרת:
https://docs.google.com/document/d/1hCnam0KZJESe2UwqMRQ53lex2LUVh6Fw3AAo8p65ZQs/edit?usp=sharing
או:
https://dev-list-in-the-net.pantheonsite.io/2022/10/10/פרמלינקס-של-פוסט…om-רשימה-ממוספרת/
רשימה לא ממוספרת:
https://docs.google.com/document/d/1PaRj3gK31vFquacgUA61Qw0KSIqMfUOMhMgh5v4pw5w/edit?usp=sharing
או:
https://dev-list-in-the-net.pantheonsite.io/2022/10/09/פרמלינקס-שלך-פוס…-disability5-com/
2)כתובות האי.מייל שלי: [email protected]
יב. להלן הודעת המייל ששלחתי אל ועדת “סל שיקום” של מחוז ירושלים של משרד הבריאות:
ואני חושב שיהיה זה נכון הרבה יותר להתייחס לנושאים עצמם באופן ענייני-ולא לפסול את הצורך בבדיקה או בתיקון הליקויים עליהם הצבעתי אך ורק משום היותי מוגדר כפגוע נפש.
אין לי שום ספק כי במידה ובדיוק אותו התוכן היה נשלח אליכם על-ידי איש מקצוע-עובד סוציאלי, פסיכולוג וכד’ אתם כן הייתם מתייחסים באופן ענייני ורציני-אולם אתם מרשים לעצמכם להתחמק כאשר מי שמעלה את הליקויים הוא פגוע נפש.
צר לי מאוד שזו ההתנהלות-ואני מאוד כועס על כך.
כמובן שמערכת שמתנהלת בדרך זו לעולם לא תזכה לאמון כלשהוא-לפחות לא מבחינתי.
בברכה,
אסף בנימיני.
אסף בנימיני <[email protected]>
אל:סל שיקום ירושלים
יום ב׳, 24 באוק׳ ב-11:07
בירור מעמיק כבר נערך על-ידי במשך שנים רבות בכל הנושאים בהם פניתי אליכם-וללא יוצא מן הכלל.
במידה ואכן היה ניתן לקבל מענים סבירים בכל אחד מן הנושאים בהם אני פונה אני אכן מלכתחילה לא הייתי פונה כלל אליכם.
בברכה,
אסף בנימיני.
ביום שני, 24 באוקטובר 2022 בשעה 10:38:49 GMT+3, סל שיקום ירושלים<[email protected]> כתב/ה:
כ”ט בתשרי, התשפ”ג
24 אוקטובר 2022
סימוכין: 959424822
לכבוד
מר אסף בנימיני
הנדון: פנייתך למחלקה המשפטית
נערך בירור לגבי פנייתך למחלקה המשפטית בה אתה מלין שלא ניתן ליצור קשר עם צוות הקהילה התומכת “אביבית”.
עולה כי קיימת בעיה זמנית במייל של המקום אך ניתן לפנות אליהם בכל דרך אחרת. כמו”כ מאחר והנך מקבל 3 ביקורי צוות בשבוע ניתן להעזר גם בצוות המגיע לביתך.
אני מבינה שהנך טרוד בנושאים רבים אך יש קושי לתת מענה לפניות הרבות מאוד המגיעות ממך למשרדנו ואודה לך אם תוכל להבא לערוך בירור מעמיק יותר בטרם אתה פונה לגורמים שונים ורבים בתכיפות כה גבוהה.
בברכה,
מיכל כהן
מנהלת תחום שיקום פסיכיאטרי
מחוז ירושלים.
העתק: המחלקה המשפטית, משרד הבריאות
עו”ד שרונה עבר הדני, יועצת משפטית
גב’ בת שבע כהן, רכזת פניות ציבור, ע. פסיכיאטר מחוזי
גב’ שירה ביגון, רכזת פניות ציבור, סל שיקום
יג. להלן ההודעה ששלחתי למקומות שונים:
אל:
הנדון: תקופות נסיון.
א.ג.נ.
החל משנת 2007 אני משתתף במאבק הנכים בישראל-והחל מתאריך 10 ליולי 2018 אני עושה זאת כחלק מתנועת “נתגבר”-נכים שקופים אליה הצטרפתי.
אלא שבכל הנוגע להפצת המסרים שלנו באינטרנט וברשתות חברתיות אנו נתקלים בקושי משמעותי מאוד: רבים מאוד מאיתנו נאלצים להתלבט על בסיס יום יומי בין רכישת מצרכי מזון בסיסיים לרכישת תרופות-ובתנאים הללו ברור שאין לנו, וגם לא יוכלו להיות לנו בעתיד הנראה לעין תקציבים כלשהם לפרסום.
אני חשבתי לנסות ולעקוף את הקושי הזה באמצעות הצטרפות למערכות פרסום של תוכנות שנמצאות בשלב פיתוח, ועל כן בתקופת הנסיון בה לא בטוחים באם המערכת באמת פועלת או לא גם לא נגבה תשלום בעבור השימוש בה.
לפיכך שאלתי היא: האם הינכם מכירים אתר או מערכת ברשת, בהם ניתן למצוא רשימה מסודרת של אתרים כאלו?
בברכה,
אסף בנימיני,
רחוב קוסטה ריקה 115,
כניסה א’-דירה 4,
קרית מנחם,
ירושלים, מיקוד: 9662592.
מספרי טלפון: בבית-02-6427757.
נייד-058-6784040. פקס-077-2700076.
נ.ב. 1)מספר הזהות שלי: 029547403.
2)כתובות האי.מייל שלי: [email protected]
3)אתר האינטרנט שלי: disability5.com
יד. להלן ההודעה ששלחתי לעובדת הסוציאלית שמלווה אותי בדיור המוגן ביום שלישי, ה-25 באוקטובר 2022 בשעה 20:09:
Yahoo
/
נשלח
אסף בנימיני <[email protected]>
אל:
יום ב׳, 24 באוק׳ ב-16:47
לשרה שלום:
בבקור הבית האחרון שנערך אתמול שוחחנו שוב על האפשרות של אשפוז בית פסיכיאטרי-וזאת בנסיון לפתור את בעיית היעדר המעקב אחר התרופות הפסיכיאטריות אותן אני נוטל. כפי שהסברתי, בקופת חולים כללית בה אני חבר אין סבסוד-ועלויות אשפוז בית כזה כיום הן כאלו שאני לא אוכל בכל מקרה לשלם. כמו כן גם מעבר לקופת חולים אחרת לא בא בחשבון מבחינתי: במידה ואני עובר לקופת חולים אחרת כל הכספים שאני שילמתי בעבור הביטוח הסיעודי בקופת חולים כללית(שנקרא בשם “כללית מושלם”) מאז הצטרפותי לתוכנית זו בתאריך 1.2.1998 ירדו לטמיון ולא יחשבו לי-ובמידה ואצטרף לקופת חולים אחרת יהיה עליי להתחיל את כל הביטוח הסיעודי מן ההתחלה. אני כיום בן 50-וכמובן שבגיל כזה להתחיל מחדש ביטוח סיעודי ולוותר על יותר מ-24 שנים בהן שילמתי בעבור הביטוח הסיעודי בו אני נמצא זה מאוד לא כדאי. במונחים המקצועיים של הכלכלנים (אני לא כלכלן ולא מומחה לכלכלה-את המונח הזה אני יודע לגמרי במקרה) זה נקרא “גרירת ותק”-אז במקרה של מעבר בין קופות חולים שונות אין גרירת ותק בכל מה שנוגע לביטוחים הסיעודיים.
אני חשבתי לנסות ולמצוא אולי פתרון מכיוון אחר: ישנה עמותה בשם “עמותת הקבוצה”. אנשי מקצוע כמו עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים או מתחומים אחרים של הטיפול הרפואי יכולים להגיש לעמותה זו בקשה עבור מימון טיפולים רפואיים שאינם נכללים בסל הבריאות.
חשוב להבין כי אשפוז הבית הפסיכיאטרי אינו נכלל בסל הבריאות ברוב המכריע של המקרים-וכיום אין לי יכולת לשלם על השירות הזה באופן פרטי. כך המצב גם במקרה שלי. כמובן שהתנהלותה זו של מדינת ישראל היא מאוד לא משתלמת אפילו מבחינה כלכלית בלבד, שכן כאשר אנשים מתאשפזים בגלל מצבים של הזנחה מתקדמת העלויות יהיו גבוהות בהרבה-אבל זו המציאות, אותה לא נוכל לשנות.
“עמותת הקבוצה” מקבלת בקשות לסיוע מאנשי צוות רפואי בלבד ולעולם לא ממטופלים באופן ישיר-ומסיבה זו כל פניותיי אליהם בעבר לא נבחנו או נבדקו.
האם יש ביכולתך לפנות לעמותת הקבוצה בבקשה לסיוע בעניין זה?
בברכה,
אסף בנימיני-דייר מן הדיור המוגן של הוסטל “אביבית”.
נ.ב. 1)מספר הזהות שלי: 029547403.
2)קישור לאתר האינטרנט של “עמותת הקבוצה”: https://hakvutza.org/
3)בשיחתנו שאלת אם אתר האינטרנט שלי נמצא ברשת. ובכן, האתר שלי שכתובתו disability5.com בהחלט נמצא ברשת.
4)אני שולח אלייך את ההודעה כאן בוואטסאפ מאחר וההודעה שנסיתי לשלוח לכתובת האי.מייל [email protected] חזרה אליי ולא נמסרה ליעדה, קרי: אלייך. הודעה זו נסיתי לשלוח מכתובת האי.מייל שלי [email protected]
טו. להלן התכתבות שלי מן הרשת החברתית לינקדאין:
to write this letter.
Meshulam Gotlieb sent the following messages at 4:24 PM
Meshulam Gotlieb 4:24 PM
אע”פ שאני מאוד מעריך את העבודה שלכם, יש למדינת ישראל מספיק בעיות בזירה הבינלאומית, לפנות לעיתונאים זרים כדי להפיץ את הכביסה המלולכלת שלנו רק מחזקת את ידי שונאי ישראל(Edited)
אני מקווה שתשקול עוד פעם ותמשיך את המאבק המפרך בתוך גבולות המדינה
TODAY
assaf benyamini sent the following messages at 10:33 AM
assaf benyamini 10:33 AM
כפי שכבר הסברתי, כבר נסיתי לנהל את המאבק בתוך גבולות המדינה הרבה מאוד שנים-ולאחר ששום רשות או משרד ממשלתי אינם מוכנים לסייע, ובהינתן שמדינת ישראל מתעקשת כבר שנים רבות להותיר נכים במצבי ללא כתובת רלוונטית כלשהיא בנושאים רבים למעשה לא נותרה לי כל ברירה או אפשרות אחרת. מסיבות אלו אני דוחה בתוקף את הבקורת שלך, ואני חושב שיש בה גם מידה גדולה מאוד של צביעות: הרי במידה ואתה היית במצב הזה גם אתה היית עושה בדיוק אותו דבר(אם לא הרבה יותר גרוע ובוטה מכך)… אבל למה שתרצה בכלל לחשוב על זה? הרי זה לא נוגע אליך ולא קשור אליך-ולמעשה לא קשור לאף אחד-וכל עוד נמשכת מדיניות זו אני אמשיך לפנות למקומות רבים ככל הניתן. בעניין זה אני לא אסכים לקבל פקודות-אתה לא תגיד לי אל מי לפנות ואל מי לא לפנות!! בברכה, אסף בנימיני.
טז. להלן המייל ששלחתי לבמאית הקולנוע טלי אוחיון:
אסף בנימיני <[email protected]>
אל:
Tali Ohaion
יום ו׳, 28 באוק׳ ב-23:02
לגברת טלי אוחיון שלום רב:
מהתכתבותינו ברשת החברתית פייסבוק מלפני יום או יומיים אני הבנתי כי יצרה עימך קשר טלפוני עיתונאית אליה אני פניתי דרך הרשת החברתית לינקדאין.
לאחר שיחתנו נסיתי להבין מיהי אותה עיתונאית(ברשת החברתית לינקדאין יש לי מספר גדול מאוד של אנשי קשר)-ובעת ששלחתי אלייך את ההודעה בפייסבוק היית בזמן נהיגה ומסיבות מובנות לחלוטין לא היה ביכולתך באותו רגע לבדוק זאת.
ראיתי ששלחה אלייך את ההודעה בפייסבוק עיתונאית בשם Heather Hale-האם בה מדובר? ואם לא-האם תוכלי לכתוב לי מיהי העיתונאית שיצרה עימך קשר?
בברכה,
אסף בנימיני.
יז. להלן ההודעה ששלחתי לעיתונאית האמריקנית Heather Hale דרך הרשת החברתית לינקדאין:
2nd degree connection
2nd
Film & TV Writer, Director, Producer at Heather Hale Productions
TODAY
assaf benyamini sent the following messages at 9:56 PM
assaf benyamini 9:56 PM
my letter to Heather Hale.
Recently I wrote to you about disabled people problems. After you called Tali Ohaion-very professional and talented ISRAELI filmmaker she wrote me maybe you want to have interview with me.
Anyway you can email me to [email protected]
I am Hebrew speaker and I sometimes I have difficulties in English-but I will try hard because issue of disabled people is very important for me.
So feel free to call me or email me anytime.
assaf benyamini.
יח. להלן כמה קישורים שלי:
